אין מחבלים יהודים

טור עברי | אבישי עברי - עיתונאי וחוקר תרבות

זה אולי מקום מתאים להסביר למה לא נכון לקרוא לגולדשטיין טרוריסט ולמה לא נכון לדבר על 'טרור יהודי', כמו שהרבה אנשים, גם דתיים, אוהבים לומר.
המאורעות האחרונים בשדה הפוליטי הביאו לאור הזרקורים את מפלגת עוצמה יהודית, שחבריה מתגאים בהיותם ממשיכי דרכו של הרב מאיר כהנא הי"ד. 

שמאלנים מכל צבע וגיל, בכיפה ובלי כיפה, ששו למלא מצוות "וגנה יגנה" ולהרחיב בתיאור הדחייה והקבס שמשנתו של הרב כהנא ומפלגתם של נושאי שמו מעוררים בהם. לפרקים נראה כאילו הוכרזה אי שם תחרות נושאת פרסים מי יגנה יותר באורך ויותר בלהט, כביכול המוסריות החדשה נמדדת בחדות הגינוי ובשטף הקצף על מפלגה שגם אחרי האיחוד המדובר נותרה תופעה שולית בחברה הדתית-לאומית.

את היהלום בכתר הגינויים תפסה, באופן קולנועי כמעט, דווקא תמונה אחת. תמונתו של ד"ר ברוך גולדשטיין הי"ד התלויה בסלון ביתו של עורך הדין איתמר בן גביר. תמונה אחת בביתו הפרטי של חבר מפלגה הפכה להוכחה ניצחת לכל הדברים הגרועים ביותר שאפשר לומר על אזרחים בדמוקרטיה: אלימים, גזענים, עבריינים ומעל הכול טרוריסטים.
זה אולי מקום מתאים להסביר למה לא נכון לקרוא לגולדשטיין טרוריסט ולמה לא נכון לדבר על 'טרור יהודי', כמו שהרבה אנשים, גם דתיים, אוהבים לומר.
כשמשווים מבחינה מעשית את שתי התופעות המקבילות כביכול, ה'טרור היהודי' והטרור הערבי, רואים מייד שאין מה להשוות מכל בחינה: היקף, ארגון, קטלניות, מרכזיות בתרבות ותמיכה בחברה. אלו שתי תופעות שונות לחלוטין. אחת שולית ודחויה, אחת מרכזית כל כך שהיא ממש אבן בוחן של שייכות לחברה.
שקילת שתי תופעות כה שונות נעשית אפוא בכוונה תחילה, ומטרתה היא ההשוואה עצמה. למה? כי טשטוש ההבדלים בין החברה היהודית לערבית הוא אינטרס מובהק של המחנה השואף לטשטש את הייחודיות היהודית בכלל.
למאמץ האדירים של השמאל הישראלי לטשטש את ההבדל בין החברה היהודית לערבית ובין פושעיה של זו לרוצחיה של זו יש תכלית פוליטית. ההסכם הנכסף שאמור להביא לשלום בינינו מיוסד על האמונה שהערבים הם בסך הכול חברה רציונלית כמונו, ואם רק נסייע לאינטרס הלאומי שלהם, תהיה פה אירופה. ובלי הסכם שכזה אין לשמאל מה למכור לבוחר הישראלי.
עכשיו אולי ברורה לכם ההתעסקות הלא פרופורציונלית בגולדשטיין, שהוא החוליה החסרה בפאזל השמאלני: ההוכחה הניצחת שיהודים אינם שונים מערבים, ובמשתמע שהרציונל הפוליטי של השמאל, שלפיו צריך לשעבד את כל שאיפותינו הפוליטיות להסכם שלום עם הערבים, הוא הרציונל הנכון.
האמת הפוכה בדיוק: גולדשטיין לא היה מחבל אלא רופא מוערך שזכה לצל"ש. הרצח שעשה היה הפוך מדרכו כל חייו והפוך מדרכה של החברה והאומה שלו, בניגוד מוחלט למעשיהם של מחבלים ערבים, הנחשבים לגיבורים בכל שדרות האומה שלהם.
החברה היהודית שונה בתכלית מהחברה הערבית בנקודה זו, והניסיון ליצור 'שלום' על בסיס הדמיון בין שתי החברות פסול, וכפי שנוכחנו לדעת גם הרסני לשתיהן. לכן טוב יעשו יהודים המקפידים בלשונם אם יימנעו מלכנות את אחיהם "טרוריסטים" או "מחבלים". אלו כינויים שכדאי לייחד לאויבינו, לא לאחינו הטועים.

מאמרי מערכת נוספים: