מסכמים בחירות

קולות המדוכאים

מאיר ליוש | יועץ תקשורת ודובר תנועת הביטחוניסטים

  נכון לזמן כתיבת שורות אלו עדיין לא הסתיימה ספירת הקולות בבחירות 2020, אבל דבר אחד כבר ברור: ה'מדוכאים' יצאו החוצה והודיעו קבל עם ועולם: "מאיתנו לא תתעלמו".
מדובר בשני מגזרים שונים לחלוטין בהגדרתם, אבל ההגדרה של ה'דיכוי', לשיטתם, היא הגדרה סובייקטיבית שאי אפשר לערער עליה. אלו הם מצביעי ביבי וערביי ישראל.
מצביעי ביבי – וזה כולל את כל גוש הימין – סבלו בשנים האחרונות קיתונות של בוז. כל תפיסת העולם שלהם, שלאו דווקא נוגעת ישירות לראש הממשלה המכהן, 

הועמדה בכיכר העיר וחטפה מטחים של עגבניות. זה התחיל ברצון להחיל ריבונות ולהבטיח את גבולותיה של ישראל, עבר למלחמה לאזן את התקשורת (מלחמה העומדת כרגע, כמובן, על מאזן הפסד די ברור אחרי השינויים מרחיקי הלכת בתאגיד השידור כאן וה'טיהור' בגלי צה"ל) ונגמר בשינויים הנדרשים במערכת המשפט וביטול האקטיביזם השיפוטי וחוסר האיזון בבית המשפט העליון.
הם ראו לנגד עיניהם את כל ההישגים שלהם עומדים להישרף במחי החלפת שלטון. השלטון החדש לא היה מהסס לרגע למחוק הכול כדי להביא לסוף שלטונו של אדם אחד: בנימין נתניהו. השמאל הבטיח ואמר: "חכו חכו ליום שאחרי" בטוויטר ובערוצי תקשורת ההמונים שבהם הוא שולט. ומצביעי ביבי ראו, הפנימו ויצאו בהמוניהם לקלפי.
ערביי ישראל הם סוגיה שלא פתרו כל ממשלות ישראל עד כה. הערבים בישראל מרגישים ובצדק שהמדינה מפקירה אותם. זה מתחיל בתשתיות במגזר ונגמר באלימות שבתוך המגזר הערבי שאינה מקבלת פתרון אמיתי ממשטרת ישראל, החוששת לעבוד במגזר על אף ההתנגדות הטבעית הקיימת בו ומפקירה אותו לידי ארגוני הפשע ושאר גורמים המעודדים אלימות בתוך המגזר עצמו. מהאלימות הזאת הערבים הם היחידים שסובלים. 
עדיין לא ברור למה ערביי ישראל ממשיכים לבחור פעם אחר פעם ברשימה שהדבר היחיד שהיא עושה בכנסת הוא לצעוק בוועדות ובמליאה ואינה מקדמת עם הקואליציות למיניהן שום חוק שמועיל לערבים. תפיסת הדיכוי שלהם מקבלת עידוד מהשמאל הקיצוני, שמשתמש בהם במערכות בחירות כדי לנגח את הימין בהסעות לקלפי, בעידוד הצבעה בכלל ובארגון אוטובוסים להסעת אלפי מצביעים לקלפיות. ביבי לא טעה ב-2015, היום זה באמת קורה בשל ארגונים כמו 'זזים' ועוד.
מוקדם מדי לקפוץ למסקנות, אבל דבר אחד ברור: אם הימין לא רוצה שההישגים שלו יהיו משענת קנה רצוץ, הוא חייב להסיר את כפפות המשי ולהתחיל לקבוע עובדות ארוכות שנים. החלת ריבונות בכל יו"ש והבקעה היא בהחלט התחלה טובה.

השבוע שהפך את הבחירות

עטרה גרמן | הכתבת הפוליטית של אתר סרוגים

  שלושים וארבעה ימים לפני מועד הבחירות לכנסת ה-23 כבר הוכרע הקרב, ולא בכביש ירושלים–תל אביב אלא בציר ושינגטון–נתב"ג, ולא בגלל אירוע מסוים אלא בשל מהפך במאזן הכוחות על סדר היום וגנבה אלגנטית למדי של זרקור התקשורת.
צריך להודות: קמפיין כחול לבן התחיל טוב מאוד ביצירת כותרות על שלושת האישומים נגד נתניהו, אך מצג השחיתות התהפך על המפלגה בהיגררות אחר הליכוד, שכללה תגובות על עסקת המאה, ונמשך בהודעת היועמ"ש על פתיחת חקירת הממד החמישי והפיכת גנץ ללא יוצלח. מבחינת כחול לבן אותו שבוע לפני חודש וחצי סביב דיוני הענקת החסינות של ראש הממשלה היה אמור להיות שיא הקמפיין, ומכאן נשאר מבחינתם רק לעלות. את כל הביצים הם שמו בסל שהיה מפיל את נתניהו, חושף את הליכוד במבוכתו בנפילה בהצבעה בוועדה ושולל את החסינות מראש הממשלה.
אבל "הכול צפוי והרשות נתונה", ואת מה שקרה אחר כך לא חזו אנשי כחול לבן: נתניהו משך את בקשת החסינות, עשה סיבוב על גנץ סביב הזמנתו ה'מכובדת' לארצות הברית להשתתף בפגישה עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עוד קודם להצגת עסקת המאה אף שנתניהו הוא שקטף את הפרחים. באותם ימים ציפו בכחול לבן שהדהוד המסרים על שוחד, מרמה והפרת אמונים באוזני הציבור יחשוף את הליכוד במערומיו ונקודת החולשה המשפטית תבוא לידי ביטוי גם בסקרים בעליית כחול לבן. במקום זה נתניהו לא רק שמר על כוחו אלא הלך והתרומם, והפער בינו לבין גנץ בנוגע להתאמתם לראשות הממשלה הלך וצמח.
את הסוף אתם כבר מכירים: גנץ ביקש לחזור לארץ ביום שלמחרת פגישתו עם טראמפ כדי להשתתף בדיון הכנסת להקמת ועדת החסינות, הפעם לא של ראש הממשלה אלא רק של ח"כ חיים כץ, אך הטיסה התעכבה, וגם את זה הוא נאלץ להפסיד בדרך להפסד הגדול.

כתבות נוספות של אישי ציבור

מהפכת המאה

השרה ציפי חוטובלי | לראשונה בהיסטוריה המעצמה החשובה בעולם, ארצות הברית, מכירה בזכותנו על הארץ

קרא עוד »