חשופים ברשת

אסף וול

כל הורה יודע לדקלם את המסר "הרשת היא מקום מסוכן", רובנו אפילו יודעים למנות בביטחון את הסכנות הנפוצות, כמו תוכן פוגעני, בריונות ברשת ואחרות. זה קל מדי! מה שמעולם לא סיפרו לנו הוא שהסכנה האמיתית של הרשת היא היותה מותאמת לחולשות האנושיות של אנשים נורמטיביים, ילדים ומבוגרים כאחד. אז איך הרשת משפיעה עלינו באמת? האם נכון מה שאומרים שהאינטרנט יכול לגרום למוח שלנו להתכווץ? ואיך מתמודדים?

"הורים מצטיינים בניסיונות להתכחש למציאות", אומר הפסיכולוג ד"ר עמית פכלר, "אנחנו רוצים להדחיק או להכחיש את האפשרות שילדינו חשופים לתכנים בלתי הולמים. אנחנו לא רוצים לדעת מה הוא או היא עושים מעבר לדלת. הרי לו היינו מציצים בחומרים שהם נחשפים אליהם היו שערותינו סומרות. למה לנו להתעמת עם זה”?
האיומים הישנים בעולם החדש
ממה בדיוק היו סומרות שערותינו כולנו יודעים. האומנם? בואו לא ניתמם, המדמנה ההופכת חלקים גדולים מהרשת לאתרי סילוק אשפה מורכבת בעיקר משלושת הגדולים: אלימות, חומרים מסוכנים, וכמובן – מה שעומד בראש היכל התהילה של הפגיעה ברשת – תכנים לא צנועים. כאן אין שום חדש, כולנו יודעים שהתכנים האלה מזיקים, אך האם אנו יודעים כיצד פועל המנגנון הזה על צעירים ומה הביא אותו לתפוס נפח גדול כל כך ברשת האינטרנט?

השנה פורסם מחקר רחב היקף של המכון הלאומי האמריקני ללוחמה בניצול מיני (NCOSE) והכה גלים בתחום הפסיכולוגיה הקהילתית. המוסד הוותיק בחן הררי נתונים מארצות הברית ומהעולם המערבי, ועולים ממנו כמה נתונים מעניינים.

מעט יותר ממחצית מהמתבגרים שנסקרו נחשפו לתכנים מזיקים עוד לפני שמלאו להם 13. בקרב מתבגרים עד גיל 18 אנו כבר עומדים על שיעורים הקרובים לשיעור התמיכה בשליט דרום קוריאה בבחירות, 93% בקרב הגברים. בקרב הנשים 'רק' 62% דיווחו על חשיפה לתכנים מזיקים בגיל ההתבגרות.

האתרים המפיצים את התכנים האלה מדורגים ברשימת האתרים הנצפים ביותר, והפופולרי שבהם צבר ב-2017 יותר כניסות מנטפליקס, MSN וeBay- גם יחד.

הסכנות הנובעות מחשיפה לתכנים מזיקים כאלה כוללת מנעד מגוון של פורענויות: דימוי גוף מעוות הגורר הפרעות נפשיות, במיוחד הפרעות אכילה; הריונות מוקדמים; צילום והפצה של תמונות של צעירים מרצון או שלא מרצון ואף מקרי אובדנות כתוצאה מכך; תחושות אשם ודימוי עצמי נמוך בעקבות חוסר היכולת להימנע מצפייה בתכנים האלה ועוד. מתברר גם כי הצפייה בתכנים מזיקים אף פוגעת בהתפתחות הקוגניטיבית של ילדים ונערים, שכן סף הגירוי שלהם הולך ועולה.

צמד הפסיכיאטרים סימונה קוהן ויורגן גאליאנט פרסמו בשנת 2014 בכתב העת הפסיכיאטרי JAMA מחקר מקיף שהוכיח את השינוי הנגרם בחיווט מוחו של ילד או נער עקב חשיפה ממושכת לתכנים מזיקים. החשיפה מעניקה גישה זמינה וחסרת מאמץ אל תחושת העונג, והיא מעלה את רמת המוליך העצבי דופמין, האחראי לתחושת ההנאה, כמו באכילת שוקולד, בפעילות גופנית ועוד. ואולם עלייה תדירה ברמות הדופמין עקב חשיפה מקנה עמידות למערכת העצבים שלנו, ממש כמו בחשיפה לתרופות, והמוח דורש יותר ויותר כדי להגיע לאותה תחושת הנאה. 

חוקרים אחרים גילו גם, שימו לב, כי מוחם של גברים מתכווץ עקב חשיפה ממושכת לתכנים מזיקים. אזור המוח האחראי לקשרי פעולה–תגמול ונקרא סטריאטום קטֵן פיזיולוגית ממש בהתאם לחשיפה, לא רק לאינטרנט 

אלא גם לתכנים אלימים ולשימוש בסמים ובאלכוהול, כל התחומים המשמשים כר פורה להתמכרויות. אבל איננו זקוקים למחקרים האלה כדי להבין שיש כאן בעיה. המציאות הזאת עולה מן השטח ממש.
הרב עמיחי אליהו, יו"ר ארגון רבני קהילות, המאגד מאות קהילות, רבנים ומחנכים, השתומם כששאלתי אותו אם מגיעות אל רבני האיגוד פניות הקשורות לבעיות הנובעות מחשיפה לתוכן פוגעני ברשת.
"כל יום כל היום הנושא הזה עולה בקבוצות, וכרגע אין לנו כלים להתמודד איתו", אומר הרב אליהו. "אל תחשוב שזה עניין שנוגע רק לילדים ולנוער. גם בוגרים רבים אינם מסוגלים להתמודד עם הפיתוי, כמו שיש רופאים מעשנים. גם למי שחי חיים תורניים לא תמיד יש כוח לקום ולהגביל את החשיפה למה שיש ברשת, לא רק בקשר לצניעות. אתה חושב באמת שלכל האנשים בבית אל למשל יש אינטרנט מסונן?"
אתה נתקל בפגיעות כאלה בקהילה שלך?
"בוודאי".
אנשים מספיק פתוחים להודות בזה?
"כשאנשים מגיעים למצב של גירושים או שלום בית, בוודאי שהם חייבים לעסוק בסופו של דבר בסיבה. הנושא של התמכרויות לתכנים שיש ברשת וההשפעות על היחסים של בני הזוג הם עניין שכיח מאוד".
כמה שכיחים נושאים אחרים, כמו אלימות, אלכוהול, חומרים מסוכנים?
"הרבה פחות, והתכנים הרחוקים מצניעות שיש בדור הם חלק מהעובדה שיש הרבה יותר מקרי גירושים, למשל, שהם אירועים רלוונטיים מאוד לחוסן של קהילה".
איפה הילד?
הטלת אשמה על ההורים היא כאמור מרכיב מרכזי בשיח בנושא. אבל איפה הילדים בסיפור הזה? ומה בנוגע לנערים שקיבלו מהמדינה אישור לאחריותם באמצעות רישיון נהיגה והיתר לפתיחת חשבון בנק, האם אין להם שום אחריות? הילדים אומנם מחפשים תוכן בעייתי מיוזמתם, אבל לא תמיד. חשוב להבין שרוב הנחשפים לתכנים מזיקים ברשת נחשפו באקראי כשחיפשו סרטון ביוטיוב או כשביקשו לעקוב אחרי דמות באינסטגרם.
ד"ר עמית פכלר, תעשיית הרשע והשיווק המניפולטיבית עושה כל שביכולתה לנצל כל סדק אפשרי כדי לחשוף אותם לתכניה. מדוע?
"כי הסקרנות הטבעית תרחיב את הסדק לכדי שער רחב, ובעיקר כי מדובר בתעשייה המגלגלת מיליארדים בשנה, יותר מיצרני תוכן כמו נטפליקס ואחרים. התעשייה זקוקה לזרם משתמשים רציף כדי להמשיך ולשגשג.
"אבל לא רק אתרים פוגעניים שולחים זרועותיהם אל ילדינו, גם אתרים לגיטימיים והגונים לכאורה עושים זאת. האתרים הנצפים ביותר בישראל מלאים בתכנים שלו היו מופיעים לעיני הדור הקודם, היו מחוללים מהומה".
התשובה לשאלה מדוע לא נוכל להאציל מאחריותנו לנערים, ובוודאי שלא לילדים, נעוצה במבנה המח האנושי.
"רוב בני אדם מצוידים באונה קדמית, הנחבאת מאחורי המצח ותפקידה לתכן ולרסן. היא מה שמבדיל אותנו מיונקים אחרים והיא מה שמאפשר לנו לתכנן לטווח ארוך ולרסן אינסטינקטים ודחפים אימפולסיביים. אונה זו מתפתחת לאורך תהליך ההתבגרות האנושי, ולכן מבוגרים מסוגלים – או לפחות אמורים להיות מסוגלים – לרסן עצמם טוב יותר מצעירים, מילדים ומחתולים.
"כאשר ילד ניצב בפני פיתוי כושר הריסון שלו מוגבל, לפעמים אינו קיים. למעשה חשיפה שאינה מסוננת ומבוקרת של תוכן לעיני צעירים וילדים משולה להכנסת ילד לחדר שמונחת בו על השולחן חוברת עם תכנים מזיקים. מאוד מאוד קשה לו לרסן את הדחף לשלוח יד ולפתוח. מבנה המוח עדיין בלתי מאוזן ודורש יותר ויותר גירוי, והאינטרנט מספק זאת בשמחה: עוד אלימות ועוד חשיפה לתכנים הרסניים שונים ומשונים מאחורי הדלת הסגורה.
"ילדים כבר כמעט אינם צופים בטלוויזיה בסלון עם יתר המשפחה, מה שאפשר בעבר ביקורת מסוימת על התכנים הנצפים. לכן אנו ההורים נצטרך לקום מהספה, לצאת מאזור הנוחות ולפקח על המתרחש, והינה שוב חוזרת האחריות (עם האשמה) אלינו ההורים".
יש דרך פשוטה ויעילה להגן על הילדים מהצד האפל של הרשת: השתמשו בסינון של אינטרנט רימון ושמרו עליהם מוגנים בכל זמן ומקום. 

התייעצנו עם מיכל דליות, מדריכת הורים, אילו דברים אפשר לעשות כדי למנוע מהילדים חשיפה שאינה מתאימה להם ברשת, ואלו העצות שקיבלנו ממנה:
הכירו את הרגלי השימוש של הילדים שלכם ברשת. בקשו מהבן ומהבת שלכם להראות לכם מה הם עושים שם, ערכו איתם שיחה פתוחה. שאלו אותם איפה הם אוהבים לגלוש, ממה הם נהנים, מה מעניין אותם ברשת, באילו רשתות חברתיות הם פעילים. בקשו מהם להראות לכם את הפרופילים שלהם ועם מי הם מתקשרים שם.
1. הבהירו לילדים שמהיום הם לא לבד ברשת. כמו בבית גם ברשת יש חוקים והגבלות. הבהירו להם שאתם שם בשבילם כדי לתווך, להוביל ולעזור, שאתם מתעניינים במה שהם עושים ומפקחים על מה שהם עושים.
2. אחת לכמה זמן שאלו את הילדים אם הם נחשפים לתוכן מטריד או בוטה ברשת. אולי לא תמיד תקבלו תשובה כנה, אבל החשיבות של השאלה היא שילדיכם ידעו שאתם מתעניינים, נוכחים ואכפת לכם. כשיצטרכו הם ידעו למי לפנות.
3. שמתם לב שההישגים הלימודיים של הילדים יורדים? אולי יש נסיגה חברתית? חוסר שעות שינה והסתגרות בחדר? אלו עשויים להיות סימנים לשימוש מוגזם ופוגעני ברשת. היו ערניים לשינויים כאלו והגיבו בהתאם.
4. אם אתם חוששים שהילדים שלכם נפגעו משימוש ברשת, אל תתביישו לבקש עזרה. התייעצו עם אנשי מקצוע, עם מורים ועם מטפלים ועשו כל שביכולתכם כדי לעזור לילדים שלכם.