איך עושים רעש גדול בשמים

יורה דעה | הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פועה

רבי ישראל מרוז'ין היה מדבר רבות על מעלת השמחה ובגנות העצבות. מסופר ששנה אחת בתשעה באב החליטו חסידיו לבצע תעלול כדי להפיג את העצבות הגדולה של היום: הם פתחו חלון שהיה בגג בית המדרש, השליכו דרכו חבל עם לולאה, וכאשר מישהו היה נכנס לבית המדרש היו מהדקים את הלולאה סביב גופו ומעלים אותו אל הגג. אירע פעם שרבי ישראל עצמו נכנס לבית המדרש. התלמידים שעמדו על הגג לא יכלו לראות את פני הנכנס והעלו אותו מעלה. להפתעתם הם גילו כי הפעם העלו את מורם ורבם בכבודו ובעצמו. בבושה ובבהלה הם מיהרו להוריד אותו למטה. כשראה זאת רבי ישראל נשא עיניו השמיימה וקרא: "בורא העולמים! אם בניך לא שומרים כראוי על ה'חג' שנתת להם, אנא קח אותו מאיתם!"

כשהראיתי את הסיפור הזה לידיד שלי הוא שאלני אם אני מאמין שכך היה. אמרתי לו: "לא משנה בכלל אם כך היה, מה שחשוב הוא שהרווחנו תפילה של רבי ישראל מרוז'ין". מובן שדיברתי איתו על שגם בצחוק לא עושים דברים כאלה, ולא רק בט' באב.

אנו נמצאים בימי בין המצרים, שבהם אנו נוהגים מנהגי אבלות על חורבן בית המקדש. בייחוד בתקופה זו חשוב שנשים לב יותר לברכותינו ולתפילותינו שבהן אנו מבקשים על ירושלים ובית המקדש, נכוון כראוי ונבקש על בניין בית המקדש.

במדרש נאמר על הפסוק בשיר השירים (ד, ד) המתייחס לבית המקדש: "כמגדל דוד צווארך בנוי לתלפיות" – "תל שכל פיות מתפללים עליו" (שיר השירים רבה ד; ירושלמי, ברכות ד, ה). חכמים תיקנו להזכיר את ירושלים בתפילות ובברכות בזמן הבית וכן לאחר חורבנו.

עוד לפני בניין בית המקדש הוזכרה ירושלים בברכת המזון: "דָּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְּנוּ בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם. דָּוִד תִּקֵּן, 'עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ'". ולאחר בניין הבית: "שְׁלֹמֹה תִּקֵּן 'עַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ'" (בבלי, ברכות מח ע"ב). וכן דרשו חז"ל את הכתוב המצווה אותנו בברכת המזון: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (דברים ח, י): "על הארץ – זו ברכת הארץ. הטובה, זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר: ההר הטוב הזה והלבנון". כלומר, לאחר שאנו אוכלים עלינו לברך את ה' לא רק על הארץ הטובה שנתן לנו אלא אף על בניין ירושלים.

בתפילת שמונה עשרה הברכה הארבע עשרה היא ברכת בונה ירושלים. חז"ל ביארו שסדר הברכות שבתפילה הוא על פי סדר תהליך הגאולה: ברכת ירושלים נקבעה אחרי ברכת 'על הצדיקים', שאחרי 'ברכת המינים', ולאחריה ברכת 'את צמח דוד', "כיון שכלו הפושעים, מתרוממת קרן צדיקים… והיכן מתרוממת קרנם – בירושלים… וכיוון שנבנית ירושלים בא דוד, שנאמר: אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם" (בבלי, מגילה יז ע"ב). כמו כן ברכת העבודה, שהיא "רצה", היא תפילה להשיב את ישראל לירושלים.

בירושלמי (ברכות ה, ג) נאמר ששליח ציבור שטעה ולא אמר את ברכת 'מחיה המתים' או את ברכת 'ולמלשינים' או את ברכת 'בונה ירושלים' מחזירין אותו, והנימוק הוא "אני אומר מין הוא". כלומר, יש חשד שהוא אינו מאמין בכך, ולכן דילג. באופן מעניין הטור (או"ח קכו) גורס שמסלקין אותו מלהיות חזן ומסביר כך: "בונה ירושלים – שמא אינו מאמין בביאת המשיח". ומוסיף הטור ביתר חריפות: "ואני אומר – אפיקורס הוא".

אם כן, תפילת שמונה עשרה הבאה שלכם ודאי תהיה משהו מיוחד, ובטוחני שתעשה רעש גדול בשמיים, ונזכה כבר לביאת גואל צדק ובניין המקדש, במהרה בימינו אמן.