האם ‘מתמידים’ חייבים להשתכר?

יורה דעה | הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פועה

מסופר על הרבי מסאטמר זצ”ל שאמר פעם בעת סעודת פורים: “הינה בצעירותי הייתי שותה הרבה מאוד בימי הפורים, מכיוון שכך כתב הרמ”א, שצריך לשתות יותר מלימודו (=יותר מהרגלו), ובדרך צחות יש לומר שהכוונה שישתה יותר משיעור שרגיל ללמוד תורה בכל יום, ובימים ההם למדתי בהתמדה רבה, ועל כן הייתי מוכרח לשתות כל כך הרבה עד שיהיה יותר מלימודי. אבל כעת”, נאנח הרבי, “אין אני צריך לשתות כ”כ עד שיעלה על לימודי”…
יום הפורים קרב אלינו על מצוותיו ומנהגיו המיוחדים.
אחד מדיני הפורים הוא שתיית יין ושכרות, על פי הנאמר בגמרא במגילה (ז ע”ב): “אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”. דהיינו, יש להשתכר בפורים עד רמה כזאת שלא ידע להבחין בין ‘ארור המן’ ל’ברוך מרדכי’. בפשט הכוונה היא לחוסר יכולת לומר בלי להתבלבל את הפיוט ‘שושנת יעקב’, שבו נאמר: “ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר” וכו’, שנוהגים לאומרו לאחר קריאת המגילה (עיינו תוספות מגילה ז ע"ב, ד"ה 'דלא', בשם הירושלמי). 

אומנם יש מהמפרשים ומהפוסקים המבארים דין זה שלא כפשטו, אך בראשונים ובפוסקים רבים נראה שהבינו את ההוראה כפשוטה, שחובת ההשתכרות בפורים אכן מוחלטת, וכן נראה שפסק ה’שולחן ערוך’ (שהביא את דברי הגמרא כלשונה).
השאלה הנשאלת היא מה טעמו של דין זה. הרי ביהדות השכרות נחשבת לדבר שלילי ומגונה המוביל לחטאים ולעבירות הן בין אדם למקום הן בין אדם לחברו. אם כן, כיצד חייבו חז”ל לעשות בפורים מעשה שלילי כזה?
האבודרהם (פורים, ד"ה 'ואמר בפרק קמא') השיב שמכיוון שבפורים, בימי אחשוורוש, נעשו כל הניסים לישראל על ידי משתה, כגון הריגת ושתי, המלכת אסתר, מפלת המן וכו', תיקנו חז"ל באופן חריג זכר לנס בשתיית יין.
מרן הראי"ה קוק בספרו 'עולת ראי"ה' מסביר שמכיוון שהארת יום הפורים וקדושתו גדולות כל כך, הדבר מסייע לאדם להישמר מקלקולים עקב השכרות. אומנם כל השנה שיכור נחשב כעובד עבודה זרה (ברכות לא ע"ב), אך סיבת הדבר היא ששכלו נחלש ואינו שולט על גופו, מפני שבשעת השכרות כוחות הגוף מתגברים. אך סגולת יום הפורים היא לקדש את כוחות הגוף בעצמם ולהעלותם, ולכן אין לחשוש אז מהתגברותם של הכוחות האלה.
ה'ביאור הלכה' (או"ח תרצה, ב) הביא את דברי המאירי: "מכל מקום אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמינו מתוך השמחה, שלא נצטווינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג שיגיע מתוכה לאהבת ה' והודאה על הנסים שעשה לנו".
אדם היודע שעקב שתייתו הוא עלול לקיים מצוות שלא כראוי, האם הוא מצווה להשתכר בכל זאת?
על כך עונה בעל ה'חיי אדם' (סימן קנה): "ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצווה מן המצוות, בנטילת ידיים וברכה וברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהג קלות ראש – מוטב שלא ישתכר, וכל מעשיו יהיו לשם שמיים".
המעוניינים להרחיב בעניין יוכל לקבל את חוברתנו ‘חייב איניש לבסומי’ באימייל hl@puah.org.il. 

כתבות נוספות באותה קטגוריה