האם ‘מתמידים’ חייבים להשתכר?

אומנם יש מהמפרשים ומהפוסקים המבארים דין זה שלא כפשטו, אך בראשונים ובפוסקים רבים נראה שהבינו את ההוראה כפשוטה, שחובת ההשתכרות בפורים אכן מוחלטת, וכן נראה שפסק ה’שולחן ערוך’ (שהביא את דברי הגמרא כלשונה).
השאלה הנשאלת היא מה טעמו של דין זה. הרי ביהדות השכרות נחשבת לדבר שלילי ומגונה המוביל לחטאים ולעבירות הן בין אדם למקום הן בין אדם לחברו. אם כן, כיצד חייבו חז”ל לעשות בפורים מעשה שלילי כזה?
האבודרהם (פורים, ד"ה 'ואמר בפרק קמא') השיב שמכיוון שבפורים, בימי אחשוורוש, נעשו כל הניסים לישראל על ידי משתה, כגון הריגת ושתי, המלכת אסתר, מפלת המן וכו', תיקנו חז"ל באופן חריג זכר לנס בשתיית יין.
מרן הראי"ה קוק בספרו 'עולת ראי"ה' מסביר שמכיוון שהארת יום הפורים וקדושתו גדולות כל כך, הדבר מסייע לאדם להישמר מקלקולים עקב השכרות. אומנם כל השנה שיכור נחשב כעובד עבודה זרה (ברכות לא ע"ב), אך סיבת הדבר היא ששכלו נחלש ואינו שולט על גופו, מפני שבשעת השכרות כוחות הגוף מתגברים. אך סגולת יום הפורים היא לקדש את כוחות הגוף בעצמם ולהעלותם, ולכן אין לחשוש אז מהתגברותם של הכוחות האלה.
ה'ביאור הלכה' (או"ח תרצה, ב) הביא את דברי המאירי: "מכל מקום אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמינו מתוך השמחה, שלא נצטווינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג שיגיע מתוכה לאהבת ה' והודאה על הנסים שעשה לנו".
אדם היודע שעקב שתייתו הוא עלול לקיים מצוות שלא כראוי, האם הוא מצווה להשתכר בכל זאת?
על כך עונה בעל ה'חיי אדם' (סימן קנה): "ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצווה מן המצוות, בנטילת ידיים וברכה וברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהג קלות ראש – מוטב שלא ישתכר, וכל מעשיו יהיו לשם שמיים".
המעוניינים להרחיב בעניין יוכל לקבל את חוברתנו ‘חייב איניש לבסומי’ באימייל hl@puah.org.il. 