החתן שבר נורה

יורה דעה | הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פועה

באחת החופות שערך מו”ר הרב אברהם שפירא זצ”ל זכיתי להיות עד. במהלך החופה ניסה החתן מספר רב של פעמים לשבור את הכוס, כפי שנוהגים לשבור זכר לחורבן, אך לא עלה בידו. נראה לי שזו הייתה כוס דורלקס, שהיא זכוכית עבה וכמעט בלתי שבירה.

הרב שפירא סימן לי לפתור את הבעיה, המשיך בברכות ודחה את שבירת הכוס לסוף החופה.

מייד רצתי למטבח של האולם, אך כל הכוסות היו של דורלקס עבה. בלית ברירה תפסתי את אחת הנורות, הוצאתיה ממקומה ועטפתי אותה בנייר כסף. הנחתי בזריזות את ה’כוס’ החדשה ליד רגלו של החתן, והוא שבר אותה ללא כל בעיה. עד היום הוא לא יודע שהוא בעצם שבר נורה…

 

 

אנו נמצאים בימי בין המצרים, ובעבר עסקנו כמה פעמים בדיני עשיית ‘זכר לחורבן’. נרחיב הפעם בעניין השארת שטח של אמה על אמה שאינו מסויד בבית – זכר לחורבן.

בעבר הבאנו כמה פרטי דינים בנושא זה, ונוסיף עוד, על פי דבריו של ידידנו היקר הרב יונתן דון-יחיא שליט”א, רב מושב הזורעים, שחקר רבות את הנושא ואף פרסם על כך מאמר מפורט ב’תחומין’ (כרך לא).

שאלה מעניינת הנשאלת היא אם מותר לשים ארון וכדומה באותו מקום שבו נמצאת האמה על אמה, כך שבפועל ייצא שהאמה על אמה תהיה מוסתרת.

במשנה ברורה (או"ח תקס, ס"ק ג) פירש שיש לשייר את האמה על אמה כנגד הפתח "כדי שיראה מיד שיכנס". לפי זה נראה שאין להסתירה. אלא שמובא (בספר שערי נחמה, עמ' קכ) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שניתן להסתיר את האמה המשוירת באמצעות רהיט אם אין הדבר נעשה בכוונה כדי להסתיר אלא בדרך אגב. 

אומנם יבלח"ט הרב אביגדור נבנצאל ('ירושלים במועדיה' על בין המצרים, עמ' רלד) כתב שאין להסתיר את המקום באמצעות רהיט, והרב יחיאל אברהם זילבר (בירור הלכה סי' תקס) הוסיף שאף אסור לכסות את המקום על ידי תמונה וכיו"ב. ולכן אצלנו בבית הקפדנו לשים את שברי הכוס ששברנו בחתונתנו מעל האמה על אמה, ולא בתוכה.

אפשר להסביר שהמחלוקת היא אם העיקר הוא עצם השארת אמה על אמה, וזה עצמו מהווה זכר לחורבן, או שיש לוודא באופן מעשי שה'זכר' יהיה ניכר ויזכיר לנו את החורבן בכל פעם שנראה זאת.

יש שבכוונה תחילה הבליטו את מקום השיור על ידי קביעת מסגרת מסביב והבלטת קווי המתאר של הבלוקים או הלבנים. נראה שאין כל פסול בדבר, ואולי אדרבה, בכך מסבים עוד יותר את תשומת ליבו של הנכנס לצורך להתאבל על החורבן.

יש לדעת באופן כללי שבספקות המתעוררים בדין זה ניתן להקל, מכיוון שזוהי תקנת חכמים, וחל כאן הכלל "בדברי חכמים הלך אחרי המקל". ועוד, שזו הלכה בהלכות אבל, ובהלכות אבלות הולכים אחרי המקל.

ועם זאת בוודאי ראוי הוא חורבן בית מקדשנו להתאבל עליו כראוי, ומתוך כך יזכנו הקב"ה לזכות ולראות בבניינו במהרה בימינו, אמן. 

את שאר הלכות ‘אמה על אמה’ ו’זכר לחורבן’ תוכלו לקרוא בחוברתנו “זכר למקדש וזכר לחורבן”, ותוכלו לקבלה בדוא”ל hl@puah.org.il.

כתבות נוספות באותה קטגוריה