היכן להחביא את הזקן

הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פועה | יורה דעה

יורה דעה גילוי דעת 417

"את הברית בטורקייה בעיצומו של מבצע עופרת יצוקה לא אשכח לעולם", מספר הרב אהרן יוסף קרמר; "הוזמנתי לברית מילה בתך תווכי אזור מתוח מבחינה ביטחונית באנטליה שבטורקיה. התינוק כבר היה בן חודש ימים. ההורים חששו להכניסו בברית, אך היה להם בן דוד שמשמש רב בתל אביב, ובן הדוד הזה שכנע אותם ואמר להם שהשיג להם מוהל טוב".
הרב אהרון יוסף קרמר שליט"א הוא מוהל מנוסה ויו"ר ארגון "ברית אבות", העורך בריתות בכל מיני מקומות בעולם ולבני מגוון גילים.

"פניתי אל הרב שלי", ממשיך הרב קרמר ומספר, "ושאלתי אם אוכל לצאת למסע הזה בימים המסוכנים האלה. הרב שאל: 'האם אתה מפחד?' אמרתי לו: 'למען האמת, אינני פוחד'. אמר לי הרב: 'סע לשלום'. זה היה הלילה השישי של חנוכה. כאשר הגעתי לשדה התעופה התקשרתי לרב של איסטנבול ושאלתיו אם אפשר להסתובב במקום בחזות יהודית. הוא ענה שכדאי לי להשתדל להסתיר את זהותי, והוסיף שלדעתו אין יהודים באנטליה. אחרי חצות הלילה הגעתי לשדה התעופה באיסטנבול, נרתיק הטלית והתפילין תחת בית שחיי, אך את הזקן היהודי שלי אין לי היכן להחביא… בדיוק נחת שם מטוס של איראנים. אחר כך סיפר לי יהודי מקומי ששמע את אחד האיראנים שואל, בהביטו אליי: 'האם יש כאן יהודים?'.
"באמצע הלילה הגעתי לאנטליה. הברית התקיימה למחרת בצוהרי היום בעוד תריסי הבית מוגפים היטב. מכל היהודים ששהו בעיר בעת ההיא, בסך הכול שבעה אנשים נכחו במעמד. לאחר המעמד המרגש נשארתי בבית עד רדת החשכה, ואז הדלקנו כולנו נרות חנוכה על השולחן בסלון, בעוד תריסי הבית עדיין מוגפים. שרנו כולנו יחד 'מעוז צור ישועתי' במגוון היגויים והברות. הרגשתי שאני נשאב אחורה בזמן, אל מערות היהודים הבורחים מן היוונים ומקיימים ברית מילה בים של ניכור. אלו היו נרות חנוכה שלא אשכח לעולם…"
בפרשת 'לך לך' מצטווה אברהם אבינו על המילה. עסקנו בעבר בכמה מענייני ברית מילה, ונמשיך להרחיב בנושא זה.
מקורות רבים בחז"ל מדמים את ברית המילה לעבודת המקדש ולהקרבת קורבנות. במדרש רבה (ויקרא, אחרי מות פרשה כא) נאמר: "מפני מה כהן גדול משמש בשמונה בגדים? אלא כנגד מילה שהיא לשמונה ימים". בילקוט שמעוני (בראשית רמז פא) נאמר "שכל מי שהוא מגיש את בנו למילה, כאילו כהן גדול מקריב מנחתו ונסכו על גבי המזבח".
מתוך כך מביא הטור (יורה דעה רסה) את דברי 'בעל העיטור': "מנהג שאבי הבן עומד על המוהל להודיעו שהוא שלוחו, כדאמרינן לגבי קרבן – אפשר שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו?!".
כך גם מופיע בתפילות המצויות בסידורים שונים שאומר הסנדק: "וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ… שֶׁיִּהְיֶה מְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ בָּנִיתִי מִזְבַּח אֲדָמָה מִגּוּפִי וְכֹחִי לְהַקְרִיב קָרְבָּן זֶה עַל בִּרְכַּי, וּכְאִלּוּ גּוּפִי נַעֲשָׂה כְּמִזְבַּח הַזָּהָב לְהַקְטִיר קְטֹרֶת עָלַי". וכן: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לִהְיוֹת סַנְדָּק וְאֶהֱיֶה כִּסֵּא וּמִזְבֵּחַ לַעֲשׂוֹת עַל יְרֵכִי הַמִּלָּה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ… שֶׁיִּהְיֶה מִזְבַּח כַּפָּרָה, שֶׁתְּכַפֵּר עַל כָּל חַטְּאוֹתַי עַוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי… וּתְהֵא הַמִּילָּה חֲשׁוּבָה כִּקְטֹרֶת סַמִּים". גם כאן רואים באופן מיוחד את השוואת ברית המילה להקטרת קטורת.
בדרשות מהרי"ל (ריש הלכות מילה דף סו ע"א) כתוב שכשמהרי"ל היה סנדק, היה נוהג לטבול כדי להכניס את התינוק בטוהרה לבריתו של אברהם אבינו, ואמר: "גדולה מצוות בעל ברית שהוא הסנדק יותר ממצוות המוהל, מפני שרגלי הסנדק נדמו למזבח הזהב וכאילו מקטיר קטורת לה'".
יש שציינו כמקור לכך את המדרש בבראשית רבה (פרשה מז סימן ז): "בשעה שמל אברהם את עצמו ואת ילידי ביתו, העמיד גבעה של ערלות, וזרחה עליהן חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כקטורת סמים וכעולה שהיא כליל לאישים". וכן הביא החיד"א בספרו 'פתח עינים' (יומא כו ע"א ד"ה "מעולם לא שנה בה אדם"), שמובא במדרש הטעם שיש לאדם להשתדל להיות סנדק לפי שדומה מצווה זו לקטורת: "שבשעה שמל אברהם את עצמו ואת ילידי ביתו, ירד לשם הקדוש ברוך הוא, אמרו לו מלאכי השרת מה לך לפנות לגבעת הערלות, אמר להם חביבים עלי כקטורת סמים, כתיב חד קרא 'גבעת הערלות", וכתיב התם 'אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה'".
יש אומרים שבגלל ההשוואה לקטורת נקרא שמו של מביא התינוק למילה 'קוואטר': "ויראה לי שזהו מלשון 'קטורת' דאמרינן בכריתות (ו ב) 'מה לשון קטורת – דבר שקוטר ועולה' ופירש רש"י 'קוטר – שמתמר ועולה כמקל', וכיון שנתבאר שהמילה היא כקטורת לכן נקרא זה שמקרב התינוק אל המילה שמקרבו להקטורת. ועל פי שינויי הלשונות נתחלף בין קוטר בחד וי"ו לקוואט"ר בשני ווי"ן" (ערוך השולחן יורה דעה רסה, לה). דיון הלכתי מעניין התעורר בעקבות ההשוואה לקטורת באשר לכיבוד אדם אחד בסנדקאות אצל שני אחים: הרמ"א (יורה דעה רסה, יא) כתב שמכיוון שהסנדק הוא כמקטיר קטורת: "לכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים (אחים) לבעל ברית אחד, כדאמרינן גבי קטורת: חדשים לקטורת".
דהיינו, שבאשר לקטורת כתוב בגמרא (יומא כו ע"ב) שהקפידו לחלק בין הכוהנים את הקטרת הקטורת באופן שלא יצא שכוהן אחד מקטיר פעמיים, מכיוון שבהקטרת הקטורת יש סגולה להתעשרות, ורצו לכבד ולחלק את הסגולה בין כולם. כך גם בסנדקאות אין מכבדין לאדם אחד להיות סנדק בשני אחים.
הפוסקים דנו בדבר ומכל מקום למעשה כך נהוג, אך כשמדובר ברב גדול של ההורים, כגון באדמו"ר שלהם וכדומה, נהוג לכבדו בסנדקאות אף של כמה ילדים, מכיוון "שהוא דוגמת הכהן הגדול שהיה יכול להקריב כמה שירצה" (ערוך השולחן יורה דעה רסה, לד).
המעוניינים לקבל את סדר ברית המילה לפי הנוסחים השונים יוכלו לבקשו בכתובת: hl@puah.org.il.: hl@puah.org.il.

כתבות נוספות באותה קטגוריה