הפגז של הישיבה » גילוי דעת

יורה דעה | הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פועה

לפני שנים רבות התקשר אליי חבר אהוב וביקש את עזרתי הדחופה; הוא נפגש באותה תקופה עם בחורה זמן רב, והם כבר רצו להתארס, אך אביה הטיל וטו ואמר לבתו: “עזבי אותו, זה לא מה שציפינו”…

מכיוון שהכרתי את הבחור מקרוב והערכתי מאוד את רמתו הלימודית ואת מידותיו, שאלתי אותו אם ידוע לו מדוע האב מתנגד כל כך. סיפר לי הבחור שאותו אבא התקשר לישיבה שבה הוא לומד ושאל את אחד הר”מים אם בחור זה הוא ה’פגז’ של הישיבה. נענה הר”ם ואמר: “הוא בחור נהדר גם בלימוד וגם במידות, אבל איני נוהג לתת הגדרות מסוג זה”. האב, כאשר שמע זאת, אמר לבתו: “אני אדם אמיד, ואני מתכונן להחזיק אתכם מבחינה כלכלית שנים רבות כדי שבעלך ימשיך בלימודו ויהיה גדול בישראל. אם הוא לא ה’פגז’ של הישיבה, הוא אינו מתאים לציפיות שלנו”.

אף שניסינו ‘להחזיר את הגלגל’ זה כבר היה אבוד. למדתי מטעותו של אותו ר”ם שלפני שעונים על שאלה כזאת צריך להבין עם מי מדברים ומהם שאר פרטי הצעת השידוך כדי שלא להכשיל שידוכים מעולים בטעות. אני מרבה לדבר על מסר זה בשיעורים שאני נותן בענייני שידוכים.

בשבוע שעבר עסקנו בכמה מענייני הבירורים באשר להצעות שידוכים. נוסיף הפעם כמה נקודות חשובות בעניין.

כאשר מתייעצים עימנו על שידוך שלאחד מצדדיו יש בעיה רפואית מסוימת, עולה תמיד השאלה על טובתו של מי מהצדדים נכון לתת את הדגש. בזמנו הדריך אותנו מו”ר הרב מרדכי אליהו זצ”ל שיש הבדל בין מקרה שבו אחד הצדדים בא להתייעץ, שאז יש לענות בפירוט ולחשוב על טובת השואל (כמובן, אגב הדרכה להתנהגות הוגנת כלפי הצד האחר), לעומת מקרה שבו זוג מגיע יחדיו, והם מעוניינים זה בזה ושואלים אם אכן כדאי להם להשתדך למרות הבעיה הרפואית. במקרה השני המענה צריך להביא בחשבון את טובת שניהם.

חשוב לציין שבין פוסקי הדור יש הבדלים בגישות מה צריך לומר לצד האחר ומתי כשיש חסרונות או בעיות רפואיות לאחד הצדדים. על כן, כאשר הדבר נוגע למעשה, חשוב מאוד להתייעץ עם מורה הוראה מה צריך לספר ומתי כדי שלא למהר לספר מוקדם מדי באופן שיכשיל לשווא את השידוך, ומנגד לא להימנע מלספר על הבעיה בשלב המתאים ולגרום ח"ו עוגמת נפש לצד האחר.

אני רוצה לציין הנהגה טובה שלמדתי ממו”ר הרב אליהו זצ”ל בעניין זה: יש בעיות רפואיות שמו”ר אמר שמבחינה הלכתית לא צריך לספר עליהן לפני שמתחילים להיפגש, במיוחד במצבים שבהם דברים עלולים להתקבל באופן בלתי פרופורציונלי. אך מייד לאחר שהרב אליהו היה פוסק כך הוא היה שואל אותי: “תגיד לי, איך אפשר להתחתן כך, כשצד אחד מסתיר דברים מהצד האחר?”

מורנו הרב יצחק זילברשטיין שליט"א אמר לנו באחד ממפגשינו שכאשר מספרים על מחלה מסוימת שבחיי היום-יום אדם מסתדר איתה, לא חייבים להיכנס לפירוטי יתר, אלא אפשר לרמוז בעקיפין שיש בעיה רפואית כזו, ואם הדבר ידליק נורה אדומה אצל השומע, הוא כבר יברר לעומק. אך אם לא ירצה לברר, סימן שהחליט שהמעלות של ההצעה עולות גם על כל מיני חסרונות רפואיים.

באופן כללי מי שמבררים אצלו חשוב שישים לב, גם כאשר הוא אומר את האמת, לשאלה כיצד תתקבל אצל השומע. לפעמים שואלים, לדוגמה, “בת כמה הבחורה?” ואתה אומר את הידוע לך, כגון 36, אבל השומע יחשוב שאם אתה אומר 36, ודאי שעברה כבר את ה-40. על כן כדאי לדייק ולומר משהו כזה: “בדקתי בתעודת הזהות, וגילה הוא 36 במדויק”.

יש להביא בחשבון שאדם קרוב אצל עצמו ורואה את נגעי הזולת יותר משהוא רואה את נגעיו. מתוך כך כשהדבר מדווח בצורה לא מחושבת, השידוך עלול ליפול לחינם.

בזכות הזהירות בעניינים האלה נברך את כל הרווקים והרווקות שיזכו במהרה לזיווג הגון.

המעוניינים להרחיב בנושא יוכלו לקבל את חוברתנו בענייני שידוכים בכתובת הדוא”ל hl@puah.org.il