הפתרון שהובטח – מצות סקוטיות

יורה דעה | הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פועה

הנערה שעמדה להגיע לגיל מצוות הייתה מוטרדת מאוד. היא עומדת להיות בת מצווה, אבל מצווה אחת חשובה לא תוכל לקיים: אכילת מצה בפסח. הנערה סבלה ממחלת הצליאק, שאינה מאפשרת לעכל דגנים, ובכלל זה מצות. הבעיה אינה בדגנים עצמם אלא במרכיב הגלוטן שבהם. חולי הצליאק אינם יכולים לעכל גלוטן.

הנערה הייתה בתו של הרב אפרים קסטנבאום, תושב שכונת גולדרס-גרין בלונדון, רב וכימאי תעשייה, והוא הבטיח למצוא לה פתרון. הבעיה הגדולה היא שמצות אפשר להכין רק מחמשת מיני הדגן, וכולם מכילים גלוטן.

כך החל מסעו של הרב קסטנבאום בעקבות המצות הכשרות נטולות הגלוטן. כעשרים שנים מחייו הקדיש למשימת הפיתוח והשכלול של מצות כאלה, ובמהלך השנים הצליח למצוא פתרון לבתו ולאלפי חולי צליאק אחרים ברחבי העולם.

 

 

הנחת העבודה שלו הייתה שיש סיכוי למצוא דגן נטול גלוטן בשיבולת השועל הטבעית, כלומר כזאת שאיננה תוצר של הנדסה גנטית. קסטנבאום החל לבדוק את שיבולת השועל הצומחת אצל חקלאים בכל רחבי בריטניה, צרפת, ארצות הברית, איטליה וישראל.

לשמחתו גילה חלקה קטנה מאוד של שיבולת שועל מהסוג המבוקש במשק בסקוטלנד. בדיקות מעבדה אישרו את התגלית: אכן שיבולת שועל ללא גלוטן. הוא זרע את גרעיני שיבולת השועל בחלקה גדולה יותר באותו משק, וכעבור שנה קצר את היבול. אחרי גריסה וטחינה – בפיקוח הבד"ץ של מנצ'סטר – הובל הקמח ללונדון.

אך הדרך עדיין הייתה ארוכה. קמח נטול גלוטן אינו מתגבש לבצק טוב. גם לאחר שהצליח ללוש עיסה התברר שקשה מאוד לרדדה למצה. רוב הבצק התפורר. ובכל זאת בסוף התהליך הייתה בידו כמות נכבדה של מצות. הרב קסטנבאום נעשה 'משוגע לדבר', ומפעלו מוסיף לייצר עד היום קמח למצות משיבולת שועל בלי גלוטן. מקצת הקמח נאפה באנגלייה, ורובו נשלח לאפייה בארצות הברית ובארץ. 

בעוד שבועיים נסב סביב שולחן ליל הסדר ונאכל מצות. מצד אחד נאמר בתורה שהמצה היא זכר ללחם עוני ולשעבוד, ומצד אחר נאמר שהמצה היא זכר לגאולה ולחיפזון. כיצד יש להבין סתירה זו?

הרמב”ן בפרשת ראה (דברים טז, ב) כותב בפירושו הראשון שהמצה היא אכן זכר לשני הדברים: גם זכר לעוני, ללחם צר ומים לחץ שהיו מנת חלקנו במצרים, וגם זכר לחיפזון של היציאה, שהייתה חפוזה עד כדי כך שהבצק לא הספיק להחמיץ.

אומנם המהר”ל (גבורות ה’ פרק נ”א) מאריך להוכיח שהמצה היא לחם של חירות בלבד; המרור אכן נועד להזכיר את השעבוד, אך המצה מורה רק על הגאולה. ומדוע נקראת לחם עוני? 

מסביר המהר”ל כפירושו השני של הרמב”ן, שנקראת כך מפני שאינה לחם עשיר; אינה מועשרת בכל מיני תוספות, אלא מכילה לחם ומים בלבד, בלי תוספות ובלי חומרי התפחה; זו משמעות המושג ‘לחם עוני’, בניגוד ל’מצה עשירה’, למשל, שנילושה במי פירות.

אף על פי שבני חורין אינם עניים, ואינם מסתפקים בדרך כלל בלחם דל ללא תוספות, מבאר המהר”ל שבליל היציאה לחירות, בלילה שבו אנו משתחררים מהתלות באחרים, אנו חייבים לאכול לחם שגם הוא אינו תלוי בשום חומר נוסף; נטו לחם. לאחר יציאתו לחירות בן החורין גם מתעשר לאט-לאט, ועימו מתעשרים גם מאכליו.

כתבות נוספות באותה קטגוריה