התינוק לא יפסיד כלל וכלל

יורה דעה | הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פועה

מעשה היה בברית מילה שאבי הבן כיבד את אחד מגדולי התורה בסנדקות, ובכיבוד ה'קוואטר' (הכנסת התינוק למקום הברית) כיבד יהודי פשוט.
הקוואטר נכנס עם התינוק, ולתדהמת כל הנוכחים המשיך לצעוד עד לכיסא הסנדקות, ועלה והתיישב על הכיסא כשהתינוק עדיין אחוז בידיו. אבי הבן הביט באי-נעימות בעיניו של אותו גדול שהוזמן לשמש סנדק, והלה סימן לו בעיניו בשפת רמזים אצילית ללא הוצאת הגה מהפה: אל תעורר שום מהומות, הנח לאיש להיות סנדק.
אבי הבן ציית להוראת הגאון והניח לאיש להיות סנדק. לאחר הברית ניגש אבי הבן לאותו גדול ושאל: "ילמדנו רבנו, וכי טובת התינוק לא הייתה שדווקא כבוד תורתו יהיה הסנדק שלו על פני אותו יהודי יקר?!"
"התינוק לא יפסיד כלל וכלל", אמר לו הגאון, "משום שזכות המצווה שלא לבייש יהודי תעמוד לו כל ימי חייו, ובעזרת ה' יהפוך לגדול בישראל".
הרך הנימול נקרא אריה לייב, וכבר משחר ילדותו בלט בשקידתו המופלאה בתורה, ובמהלך השנים עלה והתעלה בתורה, ביראת שמיים ובמידות נעלות וצמח לאחד מגידולי הפאר של עולם התורה:

"הגאון רבי אריה לייב פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר ברכפלד (מהספר 'אחת שאלתי' לרב יצחק זילברשטין שליט"א).
בפרשתנו, פרשת לך לך, הצטווה אברהם אבינו במצוות המילה: "זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך, הימול לכם כל זכר" (בראשית יז, י).
עסקנו בעבר בכמה מענייני ומנהגי ברית המילה, ונעסוק הפעם בעניינו של הקוואטר.
קוואטר הוא הכינוי לזוג שמעביר את התינוק מאימו לאביו קודם ברית המילה. בדרך כלל לפני תחילת המילה המוהל קורא בקול: "קוואטר" כדי לבקש מהאם להעביר את הבן.
באשר לפירוש המילה קוואטר יש כמה הסברים. בעל ערוך השולחן (יורה דעה רסה, לה) כתב: "ויראה לי שזהו מלשון 'קטורת' דאמרינן בכריתות (ו ע"ב) 'מה לשון קטורת – דבר שקוטר ועולה' ופירש רש"י 'קוטר – שמתמר ועולה כמקל', וכיון שנתבאר שהמילה היא כקטורת לכן נקרא זה שמקרב התינוק אל המילה שמקרבו להקטורת. ועל פי שינויי הלשונות נתחלף בין קוטר בחד וי"ו לקוואט"ר בשני ווי"ן" (וראו בהרחבה 'גילוי דעת' גיליון 417, שבו הרחבנו על הקשר בין ברית מילה לקטורת).
יש האומרים שבמקור כונה התואר 'כפאטער' [= כמו האבא], מכיוון שנושא התינוק מחליף את האבא ומביא את התינוק, ועם הזמן השתבש השם לקוואטר.
יש המציינים שבמקור היה הסנדק מכניס את הרך הנימול אל מקום המילה, אלא שבמהלך הדורות חילקו את הסנדקות לשני כיבודים: א) הכנסתו למקום הברית (='קוואטר', ויש שקראו לו 'סנדק קטן'); ב) החזקתו בשעת המילה עצמה, שהיא עיקר הסנדקות. והנהיגו לכבד בזה איש ואשתו: האישה מקבלת את התינוק מהאם, מביאתו עד פתח בית הכנסת ומוסרת אותו לבעלה, והוא מכניסו פנימה ומוסרו לאבי הבן.
נהגו לכבד לקוואטר בני זוג נשואים, ומקובל לכבד בני זוג שטרם נפקדו בילדים כסגולה לפקידה (יש שנהגו שלא לכבד אישה בהיריון לקוואטר, ולפחות לא מהשלב שבו כבר ניכר שהיא בהיריון). אפשר לכבד גם אב ובתו או בן ואימו.
באשר לזוג מאורסים, בספר 'דינים והנהגות מהחזון איש' (ומובא ב'נטעי גבריאל' שידוכים ותנאים מג, טז) כתוב שלא לכבד בקוואטר, כיוון שאין זה מן הצניעות הראויה.
המעוניינים לקבל את סדר ברית המילה לפי הנוסחים למיניהם יוכלו לקבלו בכתובת hl@puah.org.il.