חנוכיה ברכבת עם נאצים

יורה דעה | הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פועה

בלילה השמיני של חנוכה עלו בני משפחת גייר על רכבת שיצאה מברלין להולנד, משתדלים לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר על מנת להימלט מציפורני הנאצים.
רגינה, האם, הביטה על יהודה בעלה. היא ראתה את העצב על פניו והבינה היטב מדוע: הוא הצטער על שלא יכול לקיים את מצוות החנוכה. "זה פיקוח נפש", לחשה, "הקדוש ברוך הוא יסלח לנו". יהודה הנהן בעצב. הם רק צריכים לחצות את הגבול, ושם, במעבר הגבול, יבדקו שוטרים גרמנים ואנשי גסטפו כל דרכון וכל תעודה מזהה. הלוואי שהכול יעבור בשלום!
הרכבת האטה, מתקרבת אל מעבר הגבול. בני משפחת גייר עצרו את נשימתם, מתכווצים, מנסים להיעלם אל תוך הספסל, שלא יבחינו בהם הארורים. לפתע אירע קצר חשמלי בתחנת הרכבת וחשכה עבותה השתררה. יהודה לא חשב פעמיים. הוא טיפס על המושב ושלח את ידו אל המזוודה שהייתה מאוחסנת מעליו. הוא גישש בחשכה ושלף חנוכייה קטנה עשוית פח. לאורו של גפרור דקיק הוא החל להדליק נר אחר נר, שמונה נרות ושמש אחד. 

ברוך… להדליק נר של חנוכה", לחש.

" כשראו שוטרי הגבול את האש הם מיהרו אל הקרון בריצה. לרגע חשש יהודה שהם עומדים לאסור אותו, שגילו שהוא יהודי! אבל הגרמנים המפורסמים ביעילותם ביקשו לנצל את האור כדי לבדוק את תעודות המסע של הנוסעים. הם ישבו לצד החנוכייה בודקים תעודה אחר תעודה, דרכון אחר דרכון.
לאחר שעה ארוכה שנראתה כמו נצח הם קמו. "דאנקה", הודו ליהודה ועזבו את הקרון בלי לבדוק את מסמכיו של בעל התאורה. רגעים מעטים לאחר מכן תוקן הקצר והאורות שבו לדלוק. ימי החנוכה קרבים אלינו. כבר כתבנו בעבר בענייני הלכה ואגדה של חנוכה, ונמשיך בכך.
האם חובה להדליק את הנרות בכלי, בחנוכייה, או שאפשר להעמיד נרות גם בלי חנוכייה?
הפוסקים שדנו בעניין כתבו שלכתחילה ראוי להדר ולהדליק את הנרות בחנוכייה נאה, כל אדם לפי יכולתו, ויש שנהגו אף להדר לקנות חנוכייה מכסף או זהב. אך מעיקר הדין אין הדבר מחויב, ומי שאין לו חנוכייה יכול להדביק נרות על משטח ישר ולהדליקם, וכן יכול לקחת כוסיות, למלא בהן שמן ופתילה ולהדליקן. אומנם בכלים בזויים, כדוגמת כלי חרס מפויחים, אין להדליק את הנרות (שו"ע או"ח תרעג, ג, משנ"ב כח, כה"ח ס–סב).
עוד שאלה מעניינת אשר דנו בה הפוסקים היא מה הדין כאשר יש לאדם שמן בצמצום ולחברו אין כלל. האם במקרה כזה ידליק בכל יום נר נוסף כדי לקיים את הידור המצווה, או שידליק בכל יום נר אחד, כעיקר הדין ללא ההידור, וייתן לחברו מהשמן כדי שגם הוא יוכל להדליק?
המגן אברהם (או"ח תרעא, סק"א) כתב שעליו להתחלק עם חברו ויסתפק בהדלקת נר אחד בכל לילה, שהרי מעיקר הדין מספיק להדליק "נר איש וביתו" (שבת כא ע"ב), דהיינו נר אחד לכל בית מדי לילה.
בעל החיי אדם (כלל קנד, כה) ציין שאם מדובר באדם מבני ביתו שרוצה להדר ולהדליק גם הוא, מוטב שבעל הבית שהשמן שלו יהדר וידליק בכל לילה נר נוסף ולא יתחלק עם בן ביתו. כלומר, עדיף שבעל הבית יוסיף נר אחד בכל לילה ולא שעוד אחד מבני הבית ידליק נר אחד מדי לילה.

כתבות נוספות באותה קטגוריה