חצי מויפת

יורה דעה | הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פועה

הציפורים התקדמו יפה מאוד בתהליך הבנייה, ולאחר שהקן היה מוכן הטילו בו ביצים. בהתרגשות רבה שילחנו את הציפור, והביצים הונחו לקישוט בארון כלי הכסף שלנו.

לאחר שערכתי בירור מעמיק של כל הלכותיה של מצוות שילוח הקן חיפשתי הזדמנות לקיימה, והינה בוקר אחד אנו מבחינים בקן יפה להפליא ההולך ונבנה על אדן החלון של הבית שלנו. בדרך כלל אנחנו משתדלים מאוד שלא לאפשר לציפורים להיכנס, כדי שלא ילכלכו את הבית ואת הסביבה, אך בניית הקן בדיוק בתקופה שבה למדתי את הנושא והחלטתי לקיים את המצווה נראתה לי חצי 'מופת', וחיכינו שהציפורים יגמרו לבנות את הקן ויטילו ביצים.
התחלנו להתכונן לקיום המצווה, אך פתאום חשבתי שבחלון הבית אי אפשר לקיים את המצווה, כיוון שלפי ההלכה המצווה מתקיימת רק במקום הפקר, כגון בשדה. לצורך כך ערכנו 'טקס הפקרת החלון'. אך זה לא הספיק, מפני שאם החלון הפקר, צריך לאפשר גישה לכולם למקום. לכן ערכנו טקס נוסף של הפקרת שביל גישה לחלון, כך שהכול היה מוכן.
הציפורים התקדמו יפה מאוד בתהליך הבנייה, ולאחר שהקן היה מוכן הטילו בו ביצים. בהתרגשות רבה שילחנו את הציפור, והביצים הונחו לקישוט בארון כלי הכסף שלנו.
בפרשתנו (דברים כב, ו–ז) אנו מצטווים במצוות שילוח הקן: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל האֲרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים… לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח… לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".

עסקנו בעבר בטעמי המצווה, ונרחיב הפעם בעניינים נוספים, אמוניים והלכתיים.בעל ספר החינוך (כי תצא מצוה תקמה) מבאר כי טעם המצווה הוא לתת אל ליבנו שהקב"ה משגיח על בריותיו, ורצונו הוא שהבריות בעולם יתקיימו ולא ייכחדו. 
מתוך התבוננות זו יפנים האדם וידע שראוי לו לשמור מצוות בוראו ויישר דרכיו, וכך תהיה השגחת הקב"ה עליו, ויתקיים גופו בעולם הזה, ונפשו בעולם הבא. 
מתוך כך, מבאר ה'חינוך', מובן השכר שהתורה מבטיחה על קיום המצווה, "למען ייטב לך והארכת ימים", וכן מובנים דברי חז"ל (מדרש רבה על פסוקי המצווה בפרשתנו): "מה מתן שכרה של מצוה זו, שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים", מפני שמי שקיים את המצווה הפנים את הידיעה שהקב"ה חפץ בקיום בריותיו, וראוי גם הוא עצמו לקיום ולשמירה ואף להשאיר אחריו זרע של קיימא. עיקרון חינוכי מעניין מאוד הנלמד ממצווה זו כתב הרש"ר הירש: 
"עתה עוברת התורה אל ההלכות הנוגעות ברובן המכריע לכינון חיי המשפחה, והיא מעמידה בראשן את המצווה המביאה את מעלת האשה לתודעת כל אדם בישראל, מצווה זו מבטאת את החשיבות היתרה שהתורה מייחסת לפעילות האשה בהליכות ביתה, והיא מתחקה אחרי הפעילות הזאת עד לחוג בעלי החיים, היא מבטיחה חסינות לנקבה הציפור בשעת פעילותה כאם, והיא דורשת מכל אדם שיש לו הזדמנות לכך, שיבטא במעשיו את ההערכה הזאת לנקבה העוסקת בתפקידה".
אומנם הדבר אינו ידוע כל כך, אך הלכות שילוח הקן מופיעות במפורש בשולחן ערוך בחלק יורה דעה סימן רצב.
נזכיר לכם שבעבר כתבנו כמה פרטים הלכתיים של מצווה זו, כגון שהמצווה נוהגת רק בעוף טהור ורק כאשר האם רובצת, ולא האב, ושאין מברכין על מצווה זו. 
לפי הרמב"ם יש לשלח את האם דווקא באחיזה בכנפיה, אך למעשה מקובל להלכה שאפשר להבריחה גם על ידי הקשה במקל. 
האם אפשר לקיים את המצווה גם כשאינו זקוק לביצים לאכילה?
יש מחלוקת בין הפוסקים: יש אומרים שגם המשלח לשם המצווה בלבד ואינו צריך את הביצים מקיים בכך את המצווה, ויש אומרים שהמצווה נאמרה רק על אדם הזקוק לביצים למטרת אכילה, אך אם ישלח את האם ללא צורך בביצים, לא רק שאינו מקיים מצווה אלא אף יעבור בכך על איסור צער בעלי חיים.
למעשה מקובל לומר שמותר לקיים את המצווה גם כשאין צורך בביצים. נראה שהרעיון להניח את הביצים לקישוט כדי להזכיר את קיום המצווה מאפשר לצאת בשיטות השונות.
המעוניינים להרחיב בעניין יוכלו לקבל את חוברתנו בעניין שילוח הקן בכתובת הדוא"ל hl@puah.org.il.

כתבות נוספות באותה קטגוריה