האם יש להוסיף ביצה ל'חריין'?

יורה דעה | הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פועה

שכשמעיינים בטיבם של אירועים אלו רואים שהם משמשים ביטוי לאחדות עם ישראל, ובכך ט"ו באב מתקן את תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש השני בגלל שנאת חינם.

פעם באה אלינו שכנה ובידה ביצה כדי לשאול מה דינה של הביצה, אם הנקודה האדומה שהבחינה בה אוסרת את הביצה. הסתכלתי בדקדוק על הביצה ואף לקחתי זכוכית מגדלת כדי לזהות מניין הגיעה הנקודה. כשסיימתי את האבחון שאלתי את השכנה אם כשמכינים סלט חזרת, 'חריין', צריך להוסיף ביצים. "אני מבינה את שאלתך כבוד הרב, זו פשוט כנראה חתיכת סלק מה'חריין' שהכנתי על אותו השיש. תודה, הרב".
בפרשתנו (דברים כ, יט–כ) אנו מצטווים שלא להשחית אילני מאכל, אך למעשה איסור זה כולל השחתת כל דבר שיש ממנו הנאה לבני אדם, כדברי הרמב"ם (מלכים ו, י): "ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בנין וסותם מעין ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית".
בעבר עסקנו כבר בטעמי מצווה זו ובכמה מהלכותיה, ונרחיב גם הפעם בענייני המצווה.
איסור השחתת האילן לא נכתב בטור ובשולחן ערוך. מדוע? על כך נאמרו כמה תשובות, ונביא שתיים מהן: בעל שו"ת שבות יעקב (א, קנט) כתב שאין לתמוה על השמטת הטור והשו"ע, כיוון שאף אם לא נאמר הדבר בפירוש, הרי שהוא נלמד מכמה וכמה הלכות הנוגעות להשחתה:

 בכמה הלכות המוזכרות בטור ובשו"ע רואים שאסור להשחית כל דבר, וכן כתוב שמותר לקצוץ אילן כאשר הוא מזיק לאחרים רק בתנאים מסוימים. מכאן כבר נלמד הכלל שסתם כך אין להשחית אילן.

לעומתו בעל ספר מעשה אורג כותב שהטור והשו"ע השמיטו דין זה כיוון שדברים יסודיים ביהדות הנוגעים למידות טובות ודעות הם דבר ברור, ואין צורך לכותבם בהלכה אלא בספרי המוסר שנכתבו על כך. ובלשונו היפה: "הלכה ומצווה שהם עיקרי הדת, ויראה ואהבה ומצות יחוד ושלא לתור אחר הלב והעין ואהבת רעים ושמירת לבנו מאמונות רעות ודעות רעות, כעס וגאוה, נקימה ושטימה, לא העתיקו בחיבוריהם, כי כבר נתחברו על זה כמה ספרי יראה ומוסר, חובת הלבבות וכיוצא, ומצווה זאת שלא יהיה איש משחית וכעסן הוא מדעות בני אדם, והניחו אותם לספרים שנתייסדו על זה".
ובפן המעשי יש לשאול: כיצד נכון לנהוג במאכל שיש שאלה על כשרותו, האם חובה לברר את דינו עם רב או שמותר להשליך את המאכל מספק, ואין בדבר משום בל תשחית? הדבר מצוי לעיתים בביצה שיש בה גוון אדום וכדומה.
מובא בשם החזון איש (טעמא דקרא, הנהגות והוראות החזו"א מו) שבמקרה כזה והדומים לו אין לאבד את האוכל אלא יש לברר מה דינו. אלא שלפעמים יש בבירור דין האוכל טרחה מרובה, כגון שאין אפשרות לשאול רב על אותה ביצה, כיוון שאין רב בסביבה או שהדבר כרוך במאמץ מיוחד. נו, מה דעתכם?
הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו שליט"א נדרש בספרו (שו"ת יחל ישראל לד) לשאלת בניית הסוכה ושימוש בענפי עצי פרי לסכך, אם יש לחשוש בכך לבל תשחית. הוא מאריך לדון בגדרי איסור בל תשחית, ולמסקנתו מותר להשתמש בענפי עצי פרי לצורך סיכוך של סוכה כשאין אפשרות להשיג לכך עצי סרק, מכמה טעמים: 
המצווה שמקיימים בענף מעניקה לו יותר מעלה וערך מהפירות הצומחים עליו. 
לא מדובר כאן בעקירת העץ כולו.
הצורך בענפים מיידי ואינו ניתן לדחייה. 
התועלת שבענפים ניכרת בעצם השימוש בהם לצורך הסכך. 
יש לחכמים כוח לבטל חשיבותו ושוויו של חפץ בעת שזקוקים לו, וממילא אין בכריתתו משום בל תשחית. 
אין חשש שבכריתה הנעשית לצורך מצווה ישתרשו באדם מידות רעות של השחתה והרס.

כתבות נוספות באותה קטגוריה