מתחרה שמרגיז את מנוחתי

יורה דעה הרב מנחם בורשטיין גליון 405 גילוי דעת

כאשר התמנה הרב יוסף דב סולובייצ'יק לרבנות העיר סלוצק, התאספו בבית הכנסת של ראש הקהל פרנסי העדה וגבאי בתי הכנסיות כדי לקבל את פני רבם החדש ולהכתירו באופן רשמי. רבי יוסף דב סקר את המסובים ליד השולחן הארוך, והבחין מייד לפי הכרת פניהם ואופן לבושם שרובם נמנו עם בני מעמד העשירים ומיעוטם עם בני מעמד הביניים, אך לא הייתה שום נציגות של בני מעמד בעלי המלאכה. 
שאל הרב את ראש הקהל: "האם גבאי כל בתי הכנסיות שבעיר נמצאים כאן?" ענהו ראש הקהל: "לא כולם. רק גבאי בתי הכנסיות החשובים הוזמנו". "ומהי ההגדרה של בית כנסת חשוב, שאדע?" שאל הרב. "פשוטו כמשמעו", השיב ראש הקהל, "בית כנסת שמתפללים בו הלמדנים וחשובי העדה שנושאים בעול צורכי הציבור ומוסדות הצדקה. להוציא בתי הכנסיות של בעלי המלאכה וההמון". "ומה איתם?" הוסיף הרב לשאול, "האם יש להם רב מיוחד, או שהם כפופים לרב של סלוצק? ואם הם חלק מהעדה כולה, האם חתמו על כתב הרבנות שלי?" ענה ראש הקהל: "האם מרא דאתרא לחתימותיהם הוא צריך? רובם מעוטי יכולת ומיעוטם עניים מרודים שעל הקהל פרנסתם, וכולם אחרי ראשי העדה נגררים ומקבלים מרותם".

נתכרכמו פניו של רבי יוסף דב, ואמר מתוך בדיחות הדעת מעושה: "אף על פי כן, לחתימותיהם אני צריך. הרי ייתכן שאחד ואפילו אחדים מאלו מעוטי היכולת היום יתעשרו בימים הקרובים, ואם לא יחתמו על כתב הרבנות שלי, אולי יעלה בדעתם ביום מן הימים למנות עליהם רב מיוחד, ויקום לי מתחרה שירגיז את מנוחתי. כדי למנוע אפשרות כזו רצוני הוא שגם גבאי בתי הכנסת של בעלי המלאכה ודלת העם יחתמו על כתב הרבנות שלי". שמשי הקהל מיהרו להביא את גבאי בתי הכנסיות של בעלי המלאכה להסב עם ראשי הקהל. 

שעה קלה עברה, ובבית הכנסת הופיעו הגבאים מבתי הכנסיות של החייטים, הכובענים והנפחים בבגדי העבודה שלהם, שכן ישר מבתי המלאכה והסדנאות הובלו על ידי השמשים, ופני העשירים חפו. בראות ראשי העדה המיוחסים את רבי יוסף דב לוחץ בחיבה ובידידות את כפות ידיהם המיובלות והמפויחות של בעלי יגיע כפיים אלו, כבר ידעו לאן פני הרב מועדות ומה תהיה דרך הנהגתו (על פי 'הראשון לשושלת בריסק', עמ' 156).
נזכרתי בסיפור זה עקב המופיע בפרשתנו, שמשה רבנו מבקש מהקב"ה למנות ממשיך אחריו: "יפקוד ה’ אלוקי הרוחות איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם" (במדבר כז, טז). למעשה, משה רבנו ממנה את יהושע בן נון ליורשו בפני כל עדת ישראל, לפי ציווי ה'.
אחד הדיונים המעניינים באשר לבחירת רב הוא דרך התמנותו לתפקיד. יש לשאול: מיהם הממנים את הרב? האם על המינוי לבוא 'מלמעלה' או 'מלמטה'? אם 'מלמעלה' – השאלה היא אם מהמדינה או מהרבנות הראשית; אם 'מלמטה' – השאלה היא אם מכל אחד ואחד מהציבור (או לפחות מרובו), או מוועד נבחר. בזמננו יש דיונים רבים סביב נושא זה ומחלוקות ציבוריות רבות נוגעות למינויו ולהרכבו של גוף בוחר הממנה רבנים בכל מיני מקומות.
הגישה ההלכתית לנושא מובאת כבדרך אגב בנושאי כליו של השולחן ערוך, סביב הלכות מינוי שליח ציבור. השולחן ערוך (או"ח נג, יט) פסק: "אפילו יחיד יכול לעכב ולומר איני רוצה שפלוני יהיה חזן". המגן אברהם (ס"ק כ) מרחיב ומוסיף: ראשית הוא מציין שהיחיד יכול למחות ולעכב גם במינויים אחרים, אפילו ב"מרביץ תורה", דהיינו רב המלמד תורה, וכמו כן הוא מביא בשם ה'לבוש' הערה מעניינת, שמתחשבים לצורך בחירת הרב רק במי מהציבור שמקפידים לשלם מיסים, המכונים בדבריו "רוב פורעי המס", וכן הוא כותב שיש מקומות שממנים 11 או 13 אנשים לגוף בוחר כדי שלא תרבה מחלוקת, ואין מתחשבים בדעת כל יחיד ויחיד.
המשנה ברורה (ס"ק נג) כתב בשם האחרונים שהיום "בעוונותינו הרבים הרבה מחזיקין במחלוקת בלי טעם וריח וכוונתם שלא לשם שמיים", ולכן אילו היו שואלים כל אחד ואחד באשר למינוי שליח ציבור או רב וכדומה "לא היו מסכימים לעולם", לכן יש ללכת על פי רוב פורעי המס. בספר פרי מגדים (אשל אברהם על השו"ע שם) כתב שלמעשה הולכים אחר "שבעת טובי העיר" (=חשובי העיר, שלוחי הציבור ובאי כוחו) או גוף נבחר דומה.
מכל מקום עולה שרב צריך להיבחר על ידי הקהילה (דרך פורעי המס, גוף בוחר או טובי העיר). החת"ם סופר (שו"ת חת"ס, חושן משפט יט) מוכיח זאת מהנאמר בגמרא בברכות (נה ע"ב): "אין מעמידין פרנס על הציבור אא"כ נמלכים בציבור", והדבר נלמד ממינוי בצלאל בן אורי בעשיית המשכן. עקב כך הוא אומר שלא יפה עשה רב שנתמנה על ידי השלטונות ללא רצון הקהילה (המקרה בהרחבה מתואר שם בתשובה).
בעל ה'ציץ אליעזר', הרב אליעזר יהודה וולדנברג זצ"ל (חלק ג, סימן כט), מאריך בעניין ומדגיש שיש חשיבות רבה לעריכת בחירות למוסדות הקהל, ושיש הכרח לקיים את הבחירות על יסוד תקנות ברורות העוסקות בין היתר בזכות הבחירה של כלל בני הקהילה.
בתשובה אחרת (חלק ב, סימן כד) דן הרב וולדנברג בהרחבה בשאלת זכות הבחירה, ובסוף דבריו קובע שלמעשה מי שלא מילא את התחייבויותיו הממוניות לקהילה, כתשלום מס וכדומה, אין לו זכות בחירה וחוות דעת (אלא אם כן נקבע אחרת באופן מיוחד בתקנות הקהילה).
מובן שאשמח לשמוע גם את דעתכם בנדון.