מתי כדאי להחליף את השם?

יורה דעה | הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פועה

פעם הגיע אברך לאדמו"ר מאוז'ורוב, רבי משה יחיאל הלוי אפשטיין זצ"ל, וסיפר שנולד לו בן בחודש השמיני להיריון, והוא סובל ממחלה קשה. הוסיף האברך וסיפר לאדמו"ר כי כבר ביקש מהמשגיח של ישיבת פוניבז', רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל (שהיה, אגב, רבו של אבי מורי זצ"ל בישיבת מיר בשנחאי), שיתפלל בעד בנו, אך המשגיח רמז לו שהוא מתקשה להתפלל לרפואתו מכיוון שעדיין לא נקרא בשם.

השיב לו האדמו"ר שיקבעו לו שם תכף ומייד אף שעדיין אי אפשר למולו, והוסיף שבזוהר הקדוש מובא שעצם קביעת השם גם היא בעלת משמעות.

הוא אף יעץ לאב להוסיף לשם שבחרו את השם חיים או אלתר כסגולה לאריכות ימים.
חזר האב למשגיח הרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל ובפיו שמו החדש של התינוק. המשגיח קיבל את הדברים בקורת רוח והשיבו: "טוב מאוד, טוב מאוד, כבר יש שם ליילוד ועכשיו יכולים להתפלל בעדו".

בפרשתנו נולדים בניו של יעקב אבינו ונקראים בשמות, והפסוקים מפרטים את הסיבה לקריאת כל שם. בעבר כבר כתבנו על סוגיה זו של קריאת שמות על מנהגיה השונים. נוסיף ונרחיב עוד בסוגיה זו.

הזכרנו את דברי הגמרא (ברכות ז ע"ב) האומרת כי "שמא גרים", כלומר ששמו של האדם גורם לעיצוב אישיותו ומבטא את אופיו ותכונותיו, ובנתינת השם נכנסת בו המעלה המיוחדת שבנשמתו.

עקב כך אומר המדרש (תנחומא האזינו): "לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי צדיק כי לפעמים השם גורם טוב או רע".

רבי לוי יצחק מברדיטשוב, בספרו 'קדושת לוי' (פרשת תולדות) מסביר שנישואי יצחק עם רבקה נכתבו בתורה בהרחבה לעומת נישואי אברהם ושרה, מכיוון שאברהם ושרה נקראו בעת נישואיהם 'אברם' ו'שרי', "והשמות הם השורש לנשמות, ולא נתקיימו בשמם, כי אחר כך נשתנו שמותם לקרוא אברהם ושרה, וגם נשמתן נשתנה. לכן, הזיווג של אברם ושרי לא נאמר בתורה, כיון שנשתנו למעליותא ולא נתקיים הזיווג, ולא הוליד אברם ושרי. רק הזיווג של אברהם ושרה נתקיימו והולידו ועשו פרי".

כידוע, מנהג ישראל לקרוא בשם לבן בברית, ולבת בקריאת התורה בשבת או בימי שני וחמישי.

אומנם תינוק שנולד פג או חולה, ודוחים את הברית מזמנה, אפשר לקרוא לו שם מייד, ואין צריך להמתין לברית, כדי שיהיה אפשר להתפלל לרפואתו בשמו (יעוין שו"ת 'אז נדברו' ז' ע"ג, וכן מהר"ם בריסק ב, ז ועוד, ועיינו בהרחבה במאמרו של ידידנו הרב נריה גוטל בקובץ 'נתיבי מרחבים', סיוון תשנ"ט). במקרה כזה נוהגים לקרוא לו את שמו בעלייה לתורה.

כאשר קראו את השם לפני ברית המילה יש הנוהגים לומר בברית את הנוסח הרגיל: 'וייקרא שמו בישראל', ויש שכתבו בשם האבודרהם לומר 'שנקרא שמו בישראל'.

אומנם הסטייפלער הורה להמתין בכל מקרה ולא לקרוא את השם עד הברית (ועיינו 'אוצר הברית' פרק ו סימן ב, שכתב שכך נוהגים).

פעם היה מקרה שמו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל אמר לי שאפשר לקרוא לילד בשם מסוים כדי שיהיה אפשר להתפלל עליו בשמו, ובברית המילה יהיה אפשר לשנות ולתת לו את שמו הקבוע.
יש מקרים שאנשים מתעוררים לחשוב שמא שמם אינו ראוי וטוב, לפעמים עקב קושי במציאת זיווג או קשיי פרנסה וכדומה, וסוברים כי אם ישנו את שמם – ישתנה מזלם לטובה.

יסוד לכך נמצא בדברי הגמרא (ראש השנה טז ע"ב): "אמר רב יצחק: ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה".

באשר לשינוי השם נאמר בגמרא שהמקור הוא מכך שנאמר לאברהם (בראשית יז, טו): "שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה", ואחר כך נאמר (שם, טז): "וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן".

במדרש (קהלת, פרשה ה) נאמר על כך: "אברם אינו מוליד – אברהם מוליד; שרי אינה יולדת – שרה יולדת".

מכל מקום יש לזכור את דברי האר"י, שכתב שהשם הניתן לתינוק מהוריו אינו אקראי, אלא זהו השם ששם הקב"ה בפיהם: "נמצא כי כאשר נולד האדם, וקורין לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובמזדמן, כי הקב״ה משים בפיו השם ההוא, המוכרח אל הנשמה ההיא".

מכיוון שהשם מהותי, וגם קשה לאדם או למשפחתו להתרגל לשם אחר, חובה להתייעץ עם תלמיד חכם בעל שיעור קומה הבקיא בנושא באשר לצורך ולאפשרות להחליף את השם.

כאשר מחליטים – לאחר התייעצות עם רב – להחליף את השם, נוהגים לעשות זאת בקריאת התורה: מעלים את האדם לתורה וקוראים לו בשמו החדש.

כאשר אישה מחליפה שם נהוג שבעלה או אביה עולים לתורה ונותנים לה את שמה החדש.

החיד"א כתב בספרו "סנסן ליאיר" כי שינוי השם ייעשה על ידי חכם וירא שמיים, ובכוונה.

בספר 'תולדות אדם וחוה' לרבנו ירוחם מופיע סדר שינוי השם, הכולל פסוקים, פרקי תהלים, תפילות בעברית ובארמית ותקיעת שופר, כל זאת בספר תורה פתוח ובמניין אנשים.

לעיתים נהוג להוסיף שם בעל משמעות. לדוגמה, לחולה מוסיפים את השם חיים כרמז שיחיה או רפאל מלשון רפואה. למעשה יש לעשות זאת גם כן על ידי הוראת חכם.

לסיום נביא נוסח של תפילה להורים לפני ההחלטה על נתינת שם (מובאת בספר 'אוצר תהילות ישראל, ח"ג):

"אב הרחמים, גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך, וכל מחמדי תבל כאין נחשבו לי נגד רצון אחד משכינת עוזך. שמור נא את הבטחתך לעזור לבא להיטהר, והודיעני את הדרך בה אלך, כי לעשות רצונך אלוקי חפצתי, והעבר נא מראות שווא בעיני. זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך. והאר עיני לכוון לאמת בקריאת השם לבני הנולד שיחיה (או: לבתי הנולדת שתחיה), כי ידעתי כי הוא יסוד גדול לקדושה ולעבודת ה', וחיותו של האדם היא משמו, ושמו הוא כפי שורש נשמתו. יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה' צורי וגואלי".