פירות לא אכילים

יורה דעה | הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פועה

לפני שפוסקים הלכה, כולם מבינים שחשוב לבדוק היטב את המציאות ב'שטח' הנוגעת להלכה שפוסקים, אך כשנתקלים בטעות מציאותית שקרתה ביחס לפסק הלכה, לומדים עד כמה הדבר חשוב.
טעות זו קרתה, לדוגמא, בהבנת דברי כמה פוסקים לגבי 'לולב קנרי'. ישנם מאמרים שנכתבו אודות כשרות 'לולב קנרי' וציינו לתשובות פוסקים בנושא, בעוד שלא ידעו להבחין בין הלולבים אליהם התייחסו הפוסקים לבין 'לולב קנרי' שהוא סוג אחר שדובר רק בפוסקים מסוימים.
אנו עומדים לפני חג הסוכות. בשנה שעברה כתבנו לכם על כמה נושאים בעניינו של הלולב. הפעם ברצוני להרחיב בעניין זה של הדקל ה'קנרי'.
ראשית יש לדעת שבמשפחת עצי הדקל, ישנם כ-180 סוגים. מיני הדקליים השונים ניחנים במגוון גדול מאוד של תכונות פיזיות, והם שוכנים בכמעט כל סוג של בית גידול בתחום התפוצה שלהם – מיערות גשם טרופיים ועד מדבריות.
הלולב מכונה בתורה בשם 'כפות תמרים': "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים" (ויקרא, כ"ג, מ'), והזיהוי המקובל הינו עץ התמר המצוי – הגדל בנאות מדבר בארץ ישראל, בבקעת הירדן ובצפון חצי האי סיני.

כפי שפתחנו ואמרנו – בדורות האחרונים התעוררה שאלה לגבי כשרותו של הלולב ה'קנרי', שמקורו בזן מיוחד של דקל שהובא מהאיים הקנריים, עקב מראהו המרשים. הדקל הקנרי שונה בכמה תכונות מעץ התמר המוכר לנו – גזעו נמוך ועבה יותר, עליו קצרים, צפופים ורכים יותר, שדרתו רכה ונוטה להתכופף לצד שמטים אותו, צבעו ירוק יותר, ופירותיו קטנים ואינם טובים לאכילה. 
המאפיינים השונים של דקל זה גרמו לפוסקים לדון בכשרותו.
עיקר הדיון בין הפוסקים היה סביב השאלה האם מוכרח שהעץ יניב פירות אכילים על מנת שיהא מותר ליטול ממנו לולב, שכן התורה כתבה 'כפות תמרים'. יש מהפוסקים שטענו שרק דקל המניב פירות הראויים לאכילה כשר ללולב, לעומת אחרים שטענו שלשון הכתוב "כפות תמרים", בא להורות על הסוג בכללותו, אבל לא להציב תנאי בכשרותו של העץ המסויים ממנו ניטל הלולב. טענה נוספת שטענו המכשירים: אין הוכחה ברורה ש"תמר" הוא שם הפרי בלשון התורה (כלשון חז"ל וכפרשנות של ימינו), שהרי אפשר ש"תמר" הוא שם העץ ולא שם הפרי.
בין הפוסלים לולב זה: בעל ה'אגרות-משה' (או"ח ד', קכ"ג), הגרי"ז מינצברג (שו"ת 'שארית ישראל' או"ח ל'), וכן הביאו מהגרי"ש אלישיב שראוי להחמיר שלא ליטלו (אך הוסיף שאם אין לו אחר – יטלנו בלא ברכה [הלח"ב עמ' כ"ה, כפי ששמע מהגר"ח קנייבסקי).
לעומתם, המכשירים הם: ה'ציץ-אליעזר' (ח', כ"ב), הגרש"ז אויערבאך (מובא בספר כשרות ארבעת המינים לרי"מ שטרן), הגר"ש ישראלי, הגר"ע יוסף ('יחווה-דעת' א', ס"ז), וכן הג"ר יעקב אריאל שליט"א ('אמונת עיתך', גליון 13).
למעשה, מקובל לכתחילה ליטול לולב מסוג התמר המצוי, וב"ה בדורנו מצויים לולבים לרוב וישנם אף משובחים ביותר, כגון זן 'דרי'. אך בשעת הדחק ניתן לסמוך על המקילים וליטול לולב קנרי.
הרוצה להרחיב בנושא, יוכל לקבל את חוברתנו "מדריך הלכתי-מעשי לארבעת המינים", אותה ניתן לקבל בכתובת המייל: hl@puah.org.il.

כתבות נוספות באותה קטגוריה