תהא שנת פורס ואוכל

יורה דעה | הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פועה

פעם שאלו את מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל מתי וכיצד נהגו לסעוד את סעודת הפורים בבית אביו מרן הראי"ה זצ"ל בפורים שחל ביום שישי.

הרב השיב: "היו מקדימים קצת מהרגיל, ואחר כך נמשכה הסעודה עד לפני כניסת שבת. שם, בבניין הישן של 'בית הרב', כל הפורים היה הרב מעיין הנובע שאינו פוסק, חריפות ופלפול ונסתר וחסידות, הכול לפי האנשים. כל פורים ממש ספר שלם בפני עצמו".

הראי"ה קוק זצ"ל אמר פעם 'הברקה' מעניינת: במסכת פסחים (צט ע"ב) נאמר שבערב שבת יש להימנע מלאכול מזמן מנחה והלאה כדי שכשתיכנס שבת יאכל סעודת שבת לתיאבון. זו שיטת רבי יהודה. אך רבי יוסי חולק ומתיר לאכול אף סמוך לשבת. 

 

הגמרא (ק ע"א) מספרת שפעם היו מסובין יחד בעכו ביום שישי רבן שמעון בן גמליאל, רבי יהודה ורבי יוסי. הם התאחרו בסעודתם, ואז שאל רבן שמעון בן גמליאל אם לנהוג כרבי יהודה ולהפסיק לאכול. השיב לו רבי יוסי: "בכל יום ויום אתה מחבב דבריי לפני רבי יהודה, ועכשיו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפניי, 'הגם לכבוש את המלכה עמי בבית'?" 

אמר על כך מרן הראי"ה זצ"ל שמסתבר שזו הייתה סעודה של פורים שחל ביום ו', ולכן נמשכה כל כך הרבה, וזו הסיבה שרבי יוסי השתמש בפסוק מתוך מגילת אסתר ('מתוך התורה הגואלת', מועדים וזמנים, פורים(.

השנה חל 'פורים דפרזים' ביום חמישי, ואילו 'פורים דמוקפין' חל ביום שישי. נשאלת השאלה: כיצד על בני ירושלים והערים הנוהגות להחמיר כמוקפין לקיים את סעודת פורים? האם בבוקר יום שישי דווקא, או שמותר אף להתאחר יותר?

בפוסקים נאמרו שני אופנים לקיום סעודת פורים בערב שבת: יש הסוברים שיש לקיים את הסעודה בבוקר, דהיינו להתחיל אותה קודם חצות היום, מפני כבודה של השבת (רמ”א תרצה ב, ומשנ"ב שם). אומנם מי שלא הספיק יכול לקיימה אף לאחר מכן בהקדם, מכיוון שמדובר בסעודת מצווה. 

אומנם יש פוסקים הסוברים שאפשר לקיים את הסעודה אחר הצוהריים ולהמשיכה אל תוך השבת. דרך זו מכונה בגמרא ובפוסקים 'פורס מפה ומקדש'. מדוע היא נקראת כך? מפני שבאופן כזה סעודת פורים וסעודת שבת מתחברות, ועלינו להבדיל בין הסעודות ולהראות שחלקה השני של הסעודה הוא סעודת שבת. הגמרא מחדשת שאין צורך לפנות לגמרי את השולחן ולעורכו מחדש, אלא מספיק לפרוס מפה על הלחם, לקדש, ולאחר מכן להמשיך בסעודה. פריסת המפה והקידוש מספיקים בשביל להחשיב את חלקה השני של הסעודה כסעודת שבת.

כיצד ההולכים בדרך זו נוהגים למעשה? 

מתפללים מנחה גדולה ומתחילים סעודת פורים. בזמן הדלקת הנרות מדליקים נרות שבת ומתפללים קבלת שבת, ואחר כך מכסים את הלחם במפה ועושים קידוש (עדיף שמי שלא שתה יין יקדש ויברך בורא פרי הגפן, ואם כבר שתה יין יקדש ללא ברכת בפה”ג). לאחר מכן ממשיכים בסעודה ואוכלים פת כביצה לפחות. מוסיפים מנה מיוחדת לכבוד שבת, ולאחר מכן מברכים ברכת המזון.

באשר לתפילת ערבית, יש המתפללים לאחר ברכת המזון, כדי שיוכלו להזכיר באופן ודאי 'על הניסים' בברכת המזון, מכיוון שאם כבר התפלל ערבית אינו יכול עוד לומר 'על הניסים'. אומנם יש הנוהגים להתפלל ערבית מייד לאחר קבלת שבת, ומזכירים בברכת המזון רק 'רצה' ולא 'על הניסים' (ה'מרדכי' כתב שמזכיר 'על הניסים' בסעודת פורים שנמשכה אל תוך ליל שבת, אך המשנ”ב [תרצה ס”ק טו] פסק שכיוון שצריך להזכיר 'רצה', אינו יכול לומר גם 'על הניסים', מכיוון שזה תרתי דסתרי, ולכן יאמר רק 'רצה'). 

ובכן, אם אתם רוצים לחוות את החוויה המיוחדת של 'פורס מפה ומקדש' – ואתם גרים ברוב אזורי הארץ – תצטרכו להתאפק עד שנת תשפ"א ('תהא שנת פורס ואוכל', שאז יחול פורים דפרזים ביום שישי), או לבוא השנה להתארח בירושלים.

המעוניינים להרחיב בעניין יוכלו לקבל את חוברותינו בענייני הפורים בכתובת hl@puah.org.il. 

כתבות נוספות באותה קטגוריה