מאמר מערכת גליון 413

מאמר המערכת גליון 413 | אילת שליסל

אילת טור אישי גליון 413

לעיתים אנחנו חשים שמאחר שאוכלים ושותים בו ראש השנה הוא יום שמח, ואילו יום הכיפורים הוא יום עצוב מאחר שאנחנו צמים ואיננו נועלים נעלי עור, אך באמת לאמיתה מסתבר שההפך הוא הנכון: ראש השנה הוא יום הדין ודווקא יום הכיפורים הוא יום שמח, יום מיוחד, שבו אנחנו מגיעים לרמת הקדושה הקרובה ביותר למלאכים.

ראש השנה הוא היום שבו הקב"ה גוזר את דינם של כל אחד ואחת מאיתנו. הוא היום שבו המעשים שעשינו כל השנה נפרסים לפניו יתברך, והוא מחליט מה יהיה.

המקורות שעניינם שמחה בראש השנה אינם מנמקים אותה בהתחלה החדשה, כמו הילדים שלנו שפתחו את שנת הלימודים; ייתכן שזה משמח ונחמד, אבל אין בזה מצווה. השמחה שעליה מדובר בראש השנה היא המלכת ה' בעולם.

פרשת נצבים, שאנו קוראים השבת, נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. בזוהר הקדוש כתוב "אתם נצבים היום – זה ראש השנה". היכולת להתייצב לפני ה' בראש השנה באה לידי ביטוי רק כאשר עם ישראל מאוחד ובא יחד להמליך את מלכו. כולכם, ראשיכם, שבטיכם, שוטריכם וכו' (עשר מדרגות). הרגע שכולם, כל העם, מגיע לשמוע את קול השופר.

יש סיפור מפורסם על נער שלא ידע קרוא וכתוב, ובאחד הימים הגיע לחצר בית הכנסת וראה את כולם עטופים בטליתות ומתפללים. מייד החלו עיניו זולגות דמעות על שלא ידע להתפלל,
ואז החליט להיעמד על בימת בית הכנסת וזעק בקול מר ליוצר נשמתו: "קוקוריקו! קוקוריקו!" מאחר שזו הקריאה היחידה שהייתה שגורה על פיו כהלכה. או אז סובב רב לוי יצחק מברדיטשב את פניו, שהיו לוהבות, הסיר את טליתו ספוגת הזיעה והדמעות מעבודתו של יום ואמר: "עד רגע זה היו חסומים בפנינו שערים של היכלות עליונים, ובא זה ופתחן בפנינו, וכתבו וחתמו דיננו לשנה טובה ומתוקה".

אין ספק שהסיפור בא ללמד אותנו על שגם תפילה מהלב, ללא נוסח, מגיעה ליעדה, כמו שהכרנו מהילדות. אבל אולי אנחנו צריכים ללמוד דבר נוסף: הקב"ה לא פותח את שערי שמיים רק כאשר כולם ניצבים יחדיו, אלא יותר מזה: כאשר המתפללים כולם מכילים את הצועק קוקוריקו ואת עבודת ה' שלו כמו שהם מקבלים את חברו שמתפלל מהסידור.

כאשר כולנו עומדים ומתפללים יחד וממליכים את שמו של ה' יתברך, יש שמחה גדולה בשמיים.

חג שמח, כתיבה וחתימה טובה
איילת