מאמר מערכת גליון 416

מאמר המערכת גליון 413 | אילת שליסל

טור אישי גליון 416 גילוי דעת

השבוע הזדעזנו כולנו לנוכח הפיגוע הרצחני באזור התעשייה של היישוב ברקן, ועד לרגע כתיבת שורות אלו טרם נמצא המחבל המתועב.
אל אויבינו הרוצחים אנחנו לא באים בתלונות, הרצח שלהם לא פסק לרגע. הקושי הגדול נטבע דווקא מגישת חלק מהציבור בישראל, ויותר ממנו מהתקשורת הישראלית.
כמי שמתגוררת מרחק של חמש דקות נסיעה ממקום הפיגוע שמעתי את האמבולנסים והבנתי מייד שמשהו קרה.
הדיווחים של כלי התקשורת היו על ירי בברקן, אך כמעט כל ערוצי התקשורת, כולל אלו המזוהים כביכול עם הימין, הקפידו להוסיף לדיווח ש"הרקע לא ברור".
לאחר מכן הגיעו שמועות שהמחבל הוא בסך הכול אדם מן השורה שפוטר, ועל כן הירי בוצע על רקע פלילי.

נכון, בסך הכול נשמע הגיוני מאוד שבחור שמפטרים אותו מחליט לרצוח שני אנשים שבמקרה שייכים לעם שהוא רואה בו אויב.
בעת שנסעתי לעבודה, מקשיבה לדיווחים בערוצים השונים, האזנתי גם לשידורה של קרן נויבך בתאגיד השידור 'כאן'. במהלך השידור הגיעה הודעתו החד-משמעית של דו"צ כי מדובר בפיגוע רצחני, אך השדרנית השמאלנית לא נחה, היא ניסתה להקשות על הכתבת כי נראה תמוה מאוד שהוא רצח רק שני אנשים ונמלט (לאחר מכן התברר כמובן שהוא נמלט כי היה לו מעצור בנשק).
בהמשך היא העלתה לשידור ערבי שהסביר כי אין סיכוי שבעולם שאותו בחור יעשה פיגוע. אפשר לומר לזכות נויבך שהיא עימתה את אותו ערבי עם הדיווח כי המחבל העלה פוסט לפייסבוק שבו הוא מודיע על תוכניותיו, אך עם זאת היא הראתה אמפתיה רבה.
ב-ל' בתשרי לפני 17 שנים נרצח שר התיירות ואלוף צה"ל בדימוס רחבעם עמיקם זאבי (גנדי) בידי שלושה מחבלים ערבים.
נורית קנטי, שעבדה אז בתפקיד הכתבת לענייני פלילים של חדשות קול ישראל, ניסתה להכחיש את הפיגוע. היא דיווחה כי ייתכן שזאבי התאבד. בהנהלת קול ישראל הבינו אז את חומרת הכחשת הפיגוע, וקנטי הושעתה.
בזמן האחרון אנחנו עדים לתופעה של הכחשת פיגועים.
הכוח שלנו כציבור הוא להילחם בה. גם אם אנחנו לא על יד המיקרופון או מול מצלמת השידור, הדור שלנו קיבל מתנה של רשתות חברתיות ומוטלת עלינו החובה להעביר שם את המסר האמיתי.
עד היום יש אלמנות ויתומים של קורבנות שהפיגועים שנרצחו בהם הוכחשו, והם מחכים שמישהו יוציא לאור את דיווחי האמת..