מאמר מערכת גליון 425

מאמר המערכת גליון 425 | איילת שליסל

בפרשת השבוע יעקב משביע את בניו שלא יקברו אותו במצרים ומבקש מהם לקבור אותו דווקא בארץ ישראל: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם". 
יוסף הצדיק ואחיו לוקחים את יעקב לאחר מותו דרך ארוכה עד שהם מגיעים לארץ ישראל, אך הם אינם מסתפקים בזה; הם ממשיכים להצפין עד שהם מגיעים למערת המכפלה, ורק שם, ליד אביו יצחק וסבו אברהם הם קוברים את יעקב אבינו, ולאחר מכן חוזרים מצרימה, כפי שהבטיחו לפרעה.

בשבוע האחרון נרצחו יהודים קדושים בידי מחבלים ארורים, ונוכחנו לראות שלעיתים דווקא המתים בקבורתם מזעזעים אומה שלמה.
הלוויה של התינוק עמיעד ישראל, שבקושי מלאו לו ארבעה ימים, לא הותירה עין יבשה. עצם הלוויה, שבה ההורים שוהים בבית החולים ושני סביו מספידים את העולל הקטן והטהור שנרצח בידי חיות אדם, טלטלה אותנו.
כך גם לוויות יובל מור יוסף ויוסף כהן, החיילים הקדושים. אביו של יוסף דיבר על העם כולו ועל החיבור בין חלקיו כאילו כל אחד מאיתנו היה בנו שלו, אך מעבר לעניין הזה, גם המקום הגאוגרפי של הקברים העביר מסר חודר לאויבינו.
עמיעד ישראל הקטן והחייל יוסף כהן הי"ד נקברו בהר הזיתים, בלב בירתנו, מול מקום בית המקדש, ולמרות הכאב האדיר המקום הזה מעורר תקווה וציפייה. 
המקום הזה, אשר קבורים בו הראי"ה קוק זצ"ל ובנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, הרב אברהם שפירא וגדולי דור נוספים, מזכיר לנו שגם אם נראה לנו שאויבינו מצליחים לרצוח בנו, עם ישראל הוא עם נצחי, ובמקום שאנחנו קוברים את הצדיקים האלה נראה בעזרת ה' בקרוב את הגאולה.

 

מאמרי מערכת נוספים: