מאמר מערכת גליון 454

מאמר המערכת גליון 454

בפרשת השבוע נקרא על בקשת בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה לגור בעבר הירדן המזרחי. משה רבנו נחרד מבקשתם: הוא חושב שהם מתכוונים לעזוב את שאר שבטי ישראל למלחמה לבדם, ונוזף בהם עד שהם מסבירים לו שהם יעברו חלוצים לפני המחנה. גם אז משה משביע אותם שאם לא יעשו כך, ויותירו את בני ישראל לכבוש לבדם את הארץ, הם יחטאו חטא חמור לה'. 

 

אפשר ללמוד מסיפור זה לימינו: הציבור שלנו, שנחלת הארץ היא דגל חשוב שאנו נושאים בגאון, חייב לשאת בעול עם כל העם, ולא ללכת איש איש לנחלתו. הדאגה לשאר העם לא באה מהתנשאות אלא משותפות גורל, לכן עם הדגל שאנו נושאים בגאווה צריך כל הזמן לוודא שלא נישאר לפעול אך ורק למען המגזר. 

בשורת האיחוד בימין חייבת לאחד את כל המפלגות, ואף שלכל מפלגה יש נושא דגל שהיא מקדמת צריך לחשוב איך אנו דואגים לא רק לעצמנו אלא שמים את האגו בצד ומתאחדים יחד למען העם. צו השעה, כדי לדאוג לנושאים שבהם אנו מאמינים, הוא איחוד כולל והוגן. לכן בחרנו לשים בשער את ראשי המפלגות כאיש אחד. 

בימי בין המצרים שאנו מצויים בהם, ובייחוד שהבחירות כבר מעבר לפינה, צריך לזכור כל הזמן שאחדות היא המפתח להישארותנו בארץ. חובה עלינו לוודא שגם נבחרינו לא יידרדרו לשיח מפלג, וגם בבחירות ישמרו על שיח מאחד בין כל חלקי העם. 

בהפטרה שנקרא השבוע ירמיהו מתקשה להשלים עם משימתו לנבא לעם נבואות חורבן, כפי שנפתחת ההפטרה בנבואת עץ השקד והסיר הנפוח, שתי נבואות על החורבן הקרב. ירמיהו עובר תלאות ארוכות עם העם, שאיננו מוכן לקבל את נבואותיו. לכל אורך הספר ירמיהו מתייסר, אך הוא מבין שלפעמים צריך לבוא עם הנבואות הקשות ולומר את האמת גם אם היא קשה. 

בסוף ההפטרה נקרא את המילים המנחמות "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". אומנם נביאים כמו משה וירמיהו עוד לא קמו לנו, אך אנו מקווים שמנהיגינו ונבחרינו יוודאו תמיד שאין מגזר שמנסה להיטיב רק לעצמו וידעו להגיד את הדברים הקשים כשצריך ואת הדברים המנחמים כשצריך.

שבת שלום

המערכת

מאמרי מערכת נוספים: