מאמר מערכת גליון 457

מאמר המערכת גליון 457

בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן, נקרא על בקשת משה מה' להיכנס לארץ ועל תוכחתו של משה לעם ישראל על שלא נכנס לארץ בגלל חטאיהם. משה מזהיר את העם כמה פעמים שלא יעבדו אלוהים אחרים ולא יעשו להם פסל ומסיכה, כי ה' לא יסבול את החטא הזה על הארץ.
משה גם מזהיר מה יקרה ומנבא את הגלות שאליה יצא עם ישראל לאחר שימרה את פיו, אך הוא גם מרגיע את העם שבכל מצב ה' לא ישכח את עמו: "כי א-ל רחום ה' אלוקיך, לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם". גם בהפטרה ישעיהו מנחם את העם: "נחמו נחמו עמי… דברו על לב ירושלים כי נרצה עוונה".

כך לוח השנה מנחם אותנו: קמנו מהצום על החורבן רק ביום ראשון, וכבר אנו חוגגים את ט"ו באב, אחד הימים הטובים שהיו לישראל שבו היו בנות ישראל יוצאות ומחוללות בכרמים, וכיום אנו מציינים בו את חג האהבה. המעבר לימים טובים מימי אבל שבהם אנו נדרשים לזכור שנאת חינם שהובילה לחורבן יכול לבלבל מעט, אבל סדר הימים יכול ללמד אותנו דבר או שניים בדרך החיים: את השנאה והפלגנות אפשר בזמן קצר לשנות לאהבה ולקירוב לבבות. 
אפשר ללמוד זאת ממקורות החג בט"ו באב, החג שהתחיל במעשה הנורא בפילגש בגבעה, שבו כל העם הזדעזע, נלחם בבנימין ואף נשבע שלא להינשא לו, והסתיים בדרך להתחמק מהשבועה דרך המחוללות בכרמים. הפרשנים ששאלו למה התחוללה שם מלחמת אחים נוראית כל כך אמרו שסמיכות הפרשיות של פסל מיכה ופילגש בגבעה יכולות להסביר: "על כבודכם מחיתם, ועל כבודי לא מחיתם". הפסל, שמוזכר בפרשה כאחת מהסיבות לגלות, לא היה סיבה למחאת העם, אך כבוד העם דווקא כן. 
מדרש זה אינו ממעיט בחומרת אף אחד מהפשעים, אך כשמוחים ומגייסים את כל העם צריך למחות על כל העוולות והעבירות, ולא לבחור רק את המזעזעות. מעשה פילגש בגבעה מסתיים בפסוק שמלווה את כל ספר שופטים: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה".
ב"ה חזרנו לאדמתנו והקמנו מדינה, וכיום אנו צריכים לזכור מה הוביל לחורבן ומה חידש שבט מישראל, וכן לזכור שכאשר מוחים נגד חוטאים או נגד עוולות צריך גם לדעת איך למחות ואיך לא להיגרר לחורבן.

שבת שלום
המערכת

מאמרי מערכת נוספים: