מאמר מערכת גליון 489

  1. השבוע האחרון ייכנס לספרי ההיסטוריה של מערכת המשפט הישראלית. הסיבה לכך אינה פסק הדין המהדהד שבו 11 שופטי בג"ץ אישרו את חוקיות הטלת המנדט להרכבת ממשלה על נתניהו. נכון, התרגלנו מבג"ץ לעוות חוקים כאוות רצונו, אבל בשורה התחתונה- פסק הדין הוא פשוט לשון החוק. הסיבה שהשבוע הזה ייזכר לדורות טמונה דווקא בצורה הפרוצדורלית שבה התנהלו הדיונים, או במילים אחרות: העובדה שכל הדיונים הועברו בלייב לציבור הישראלי.  מי שהאזין בשנים האחרונות לשופטי בג"ץ בהווה ובעבר, לא יכול היה לפספס את שני העובדות הפשוטות: הראשונה, הכעס הציבורי עליהם מטריד אותם מאוד. השנייה, שמלמדת במובנים רבים על הניתוק של שופטי העליון מהציבור, הם לא מצליחים להבין ממה הכעס הזה נובע. במסגרת ההסתגרות במגדל השן במשך שנים, החליטו השופטים שהבעיה לא נובעת מהתנהלותם שלהם, אלא מהתנהלות הפוליטיקאים שהחליטו לקושש קולות על ידי מלחמה בבג"ץ. 

 

את הדברים הללו אמרו השופטים המכובדים בשלל צורות באינספור ראיונות, כנסים, הרצאות, מאמרים ולמעשה בכל במה אפשרית. את האמת הפשוטה, שהציבור סולד מהעובדה שבג"ץ רומס שוב ושוב את עקרון הפרדת הרשויות, מעוות ופוסל חוקים שחוקקו בכנסת, ולמעשה כופה את תפיסות עולמו על החברה הישראלית, הם סירבו לקבל.

אבל כמו מים שבסוף מצליחים לחלחל אפילו לסלעים, כך גם הביקורת הציבורית החלה לחלחל לשופטי העליון, ובמיוחד לנשיאה הנוכחית, אסתר חיות. ההבנה של חיות שבעת הזאת, כשאין אמון ציבורי במערכת, ובתיק חשוב כל כך כמו העתירה בדבר כהונתו של נתניהו, מחייבת שקיפות מלאה ככל הניתן של בית המשפט ראויה להערכה. זה אולי נראה הדבר המובן מאליו, אבל בגוף שעשה ועדיין עושה ככל יכולתו להימנע מביקורת ציבורית על החלטותיו, זה צעד ראוי להערכה.

שידור הדיונים הוציא הרבה רגעים משעשעים בדיונים שיכלו להיות משמימים. החל מאזכורי תוכניות טלוויזיה, דרך שורה של בדיחות, ועד עימותים עם עורכי הדין משני הצדדים יצרו רגעים טלוויזיוניים מרשימים, ובעיקר נתנו לציבור את היכולת, אולי לראשונה בהיסטוריה בישראל, לשפוט את מערכת המשפט. ימים יגידו האם המהלך החשוב הזה היווה את אבן הפינה בבניין האמון הציבורי המחודש במערכת המשפט, או שבסך הכל היה אירוע חולף.

  1. סביר להניח שאלמלא הדיון היה משודר לציבור הרחב התוצאה שיצאה מפסקי הדין היתה נראית אחרת. אולי היא לא היתה מגיעה לרמת פסילת מועמדותו של נתניהו לראשות ממשלה, אבל לבטח לא החלטה פה אחד שמכשירה אותו לתפקיד.

גם הערכה זו אינה תיאוריית קונספירציה, אלא פשוט הסתכלות מושכלת על משפטי אחר שמתרחש בימים אלה ממש. הכוונה כמובן למלחמה על הארכת כהונתו של דן אלדד כממלא מקום פרקליט המדינה. הדברים מכוונים להתנהלותו של השופט מזוז, שבדרך פלא הוא זה שדן בנושא.

זה לא סוד שהשופט מזוז אינו מחבב במיוחד את שר המשפטים אמיר אוחנה. זו אגב זכותו המלאה במדינה דמוקרטית. גם זכותו לכעוס על השר אוחנה בכל הקשור למאבקים במערכת המשפט. אפילו את העובדה שהוא אומר את הדברים הללו בפומבי, על אף היותו שופט שאמור היות נטול משוא פנים, אפשר לקבל במסגרת חופש הביטוי. יחד עם זה, לא יכול להיות שמזוז יהיה זה שידון בתיקים כמו הארכת כהונת אלדד. כל בר דעת מבין את זה. אז איך מזוז כן מקבל החלטות בנושא אלדד? פשוט, הדיונים לא חשופים לציבור. ברגע שנחשף לציבור שמזוז תקף את אוחנה בפומבי, הלגיטימציה הציבורית שהוא ידון בתיק פחתה משמעותית.

וזאת נקודת המפתח. נהוג לומר שאור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. הדבר נכון כנראה גם מבחינה מדעית, אבל גם כפרפרזה. ככל שמערכת המשפט תהיה גלויה יותר לציבור, ונתונה לביקורת, כך היא תתקן את עצמה. את הצעד הראשון, כאמור, היא עשתה השבוע. אבל זה לא מספיק. מערכת המשפט צריכה להפנים את זה, ולא להתנהג כאחת שנותנת פירורים לציבור על מנת להשקיט את זעמו. שקיפות ציבורית צריכה להיות בראש מעייניה של הרשות השופטת.

  1. בשבועות האחרונים נאלצנו מדי שבוע להיפרד מדמויות מופת בחברה הישראלית. השבוע, נפרדנו מראש ישיבת מעלה אדומים הרה"ג נחום רבינוביץ' זצ"ל. הרב רבינוביץ' היה פוסק הלכה אמיץ שלא פחד להתמודד עם אתגרים הלכתיים כבדים של דורנו. לא פעם תפיסותיו היו נתונות במחלוקת, אך הוא לא היסס להתמיד בדרכו ההלכתית.

מעטים הרבנים שמצליחים להעמיד אלפי תלמידים, אבל הרב רבינוביץ' היה אחד מאותם יחידי סגולה, כראש ישיבת מעלה אדומים. העובדה שתלמידיו פזורים לאורכה ולרוחבה של החברה הישראלית מלמדת רבות על הגותו ומשנתו, וכמובן על אהבתו העמוקה לעם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל.

"כל החיים שלו, כל תחנות חייו הרבות היו בדרך לארץ ישראל. כשהיה באנגליה קיבל הצעה לשמש כראש ישיבה בארה"ב, והוא כל הזמן דחה אותם. אבא אמר לי 'אם אני הולך לשם אני לא אגיע לארץ ישראל'" הספיד אותו בנו, הרב מרדכי רבינוביץ' בלוויה, והראה עד כמה הרב רבינוביץ' אהב את ארץ ישראל.

 

הקפצה: ככל שמערכת המשפט תהיה גלויה יותר לציבור, ונתונה לביקורת, כך היא תתקן את עצמה. את הצעד הראשון, כאמור, היא עשתה השבוע. אבל זה לא מספיק. מערכת המשפט צריכה להפנים את זה, ולא להתנהג כאחת שנותנת פירורים לציבור על מנת להשקיט את זעמו. שקיפות ציבורית צריכה להיות בראש מעייניה של הרשות השופטת

מאמרי מערכת נוספים:

מאמר מערכת גליון 494

שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻורוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" – פרשת השבוע מתחילה בסיפור המרגלים.

קרא עוד »