מדעי היהדות

מושג השבוע | ד"ר מאיר סיידלר - מרצה בכיר למחשבת ישראל באוניברסיטאות אריאל ובר-אילן

ד"ר מאיר סיידלר

ד"ר מאיר סיידלר

בשנת 1822 ייסד המלומד היהודי-גרמני יומטוב ליפמן (לאופולד) צונץ (1794–1886) עם שותפים מספר את 'האגודה לתרבות ומדע של היהודים', והיא הוציאה עם היווסדה, בשפה הגרמנית, את 'כתב העת למדעי היהדות'. בשם כתב עת זה מופיע המונח 'מדעי היהדות' (Wissenschaft des Judentums) בפעם הראשונה.
מייסדי דיסציפלינה חדשה זו הצמידו לה גם שם עברי: חוכמת ישראל. השם מדעי היהדות מבטא מחקר נטול פניות, והשם חוכמת ישראל מביע יותר את הקשר למסורת היהודית לדורותיה ובכך את הרצון לא רק לחקור אלא גם להשפיע על חיי היהודיים. בכפילות זו של מטרות בא לידי ביטוי המתח ששרר בדיסציפלינה זו מיום היווסדה.
מצד אחד ניסח צונץ אתוס מדעי טהור: "שלא יהיה מקום לטעות: ספרות היהודים מוצגת כאן כנושא למחקר, ואין לנו כל עניין בכך אם התוכן שלה אמור או יכול להיות נורמטיבי עבורנו". ואולם מצד אחר ביקשו הוא וחבריו להשפיע דרך חוכמת ישראל על היהדות ולהביא ל'התאמתה' לרוח התקופה.

וכך כתב עמנואל וולף, אחד ממייסדי האגודה: "עקרון היסוד של היהדות שואף להתפתח בהתאם לרוח הזמן. אולם גם התפתחות זו ברוח הזמן לא תהיה אלא על דרך המדע". בעיני דור המייסדים הייתה אפוא מטרת מדעי היהדות לאסוף ולמיין את כל החומר, להתחקות על גרסותיו ומקורותיו ולבסוף לברור ממנו את מה שמתאים לזמנם, וכך, במעין תנאי מעבדה, ליצור יהדות חדשה, מתאימה יותר לתקופה.
אם כן, לא פלא שרוב חברי האגודה ואגודות דומות שקמו בעקבותיה נמנו עם חברי התנועה הרפורמית ביהדות, שביקשה אף היא להתאים את היהדות לרוח התקופה. נוסף על כך אפשר לזהות אצל מייסדי מדעי היהדות עוד מגמה: הם שיוועו להכרה ולהוקרה מהעולם הנוכרי. נציגיה היו סמוכים ובטוחים שאם רק נחשוף בפני הגויים בצורה מדעית את אוצרות היהדות, הם ייטשו את העוינות שלהם כלפי היהודים ואף יכירו טובה ליהודים על תרומתם לאנושות.
כך כתב צונץ: "האפליה של היהודים קשורה להזנחת המדע היהודי. על ידי הגברת הידע בעניינים יהודיים יזכו היהודים להוקרה ולמעמד משפטי הגון יותר. זו ועוד: גם רבות מהחקיקות המפלות וכן מהדעות הקדומות בנוגע למסורת היהודית העתיקה הן תוצאה של הזנחת מדעי היהדות". יצוין שבתקופה ההיא יהודים לא הורשו ללמד באוניברסיטאות, ואנשי חוכמת ישראל ביקשו לתקן זאת, אך לא נחלו הצלחה בזמנם.
בשל המגמות שתוארו לעיל מצאו את עצמם אנשי מדעי היהדות בגרמניה במתח פנימי מתמיד בין השאיפה למחקר אובייקטיבי נטול אג'נדה לבין שאיפותיהם לשינויים דתיים וחברתיים, אם כלפי פנים (התאמת היהדות לרוח התקופה), אם כלפי חוץ (הרדיפה אחר ההוקרה מצד הגויים).
כדי שלא להשאיר את חקר היהדות בידיהם של יהודים רפורמים או קרובים לרפורמה הצטרפו למחקר המדעי של היהדות בשליש האחרון של המאה ה-19 גם חכמים אורתודוקסים מובילים, ובהם רבנים כמו עזריאל הילדסהיימר (1820–1899), ד"צ הופמן (1843–1921) ועוד. לדיסציפלינה עצמאית באוניברסיטאות התקבלו מדעי היהדות רק לאחר מלחמת עולם הראשונה (באוניברסיטה העברית וכן בכמה אוניברסיטאות בארצות הברית). חזונם של מקימי אוניברסיטת בר-אילן וכן של מקימי הישיבה אוניברסיטה בניו יורק הושפע מאנשי חוכמת ישראל האורתודוקסים שהוזכרו לעיל, אף כי מוסדות אלה צועדים בכיוונים שלא נצפו מראש.

מאמרים נוספים ממושג השבוע

מולדת

מושג השבוע | ד"ר מאיר סיידלר – מרצה בכיר למחשבת ישראל באוניברסיטאות אריאל ובר-אילן ד"ר

קרא עוד »

יהדות

מושג השבוע | ד"ר מאיר סיידלר – מרצה בכיר למחשבת ישראל באוניברסיטאות אריאל ובר-אילן ד"ר

קרא עוד »