אחותנו את

מאז מלאו לה 14 רעות מסתובבת ברחובות. כשהייתה בכיתה ח' סולקה מהסמינר החרדי שלמדה בו, ומאז היא לא הלכה לבית הספר. רעות היא נערה בסיכון גבוה. הרחוב הוא הבית העיקרי שלה, על כל הסכנות המצויות בו. את רעות וחברותיה מנצלים ערבים מבוגרים מהן המספקים להן סמים ואלכוהול ומנצלים אותן מינית.
בתחילה היו הוריה חסרי אונים. כל היום חיפשו אותה ברחובות והחזירו אותה הביתה, והיא ברחה שוב לרחוב. ההורים פנו אלינו, זעקו לעזרה, וניסינו לדבר איתה כמה פעמים. "אני עושה מה שאני רוצה, טוב לי ככה, אל תתערבו לי בחיים". היא לא רצתה מסגרת. לא רצתה סדר בחיים. "ערבים לא מנצלים אותי, אני מנצלת אותם. מה שאני רוצה אני מקבלת".

פנינו אל רשויות הרווחה והחינוך בשאלה כיצד אין מסגרת לילדה צעירה כל כך בסיכון גבוה, ולאף אחד לא אכפת. העובדת הסוציאלית שלה לא הצליחה להיפגש איתה. היא עובדת ביום, והילדה חוגגת בלילה. כשלא נותרה ברירה הפנינו את ההורים לבית המשפט כדי שיורה לרווחה להכניס את רעות למקום סגור ומוגן. "המקום עמוס, אין מקום", אמרו להורים. ורעות עדיין ברחוב.
עברו כמה חודשים עד שרעות נכנסה למעון לבנות במצוקה. היא הייתה שם שנה. בשנה ההיא ההורים קצת נשמו לרווחה, אך בסופה חזרה לרחוב רעות בת ה-17. חזרה לסורה. סמים, אלכוהול, זולות נידחות שבהן ערבים מנצלים אותה ואת החברות שלה. 
הסיפור של רעות קשה וכואב, ולצערי הוא אינו מקרה יחיד. יש עוד הרבה צעירות במצבה. נערות בסיכון ללא מענה הן פצצה מתקתקת.
שני מקרי מוות מזעזעים שקרו לאחרונה שזורים זה בזה. סיפור של מצוקה, ניצול, הזנחה והתבוללות. המקרה האחד הוא של מרים פרץ ז"ל, הנערה שנמצאה בבית צפאפא. ילדה בת 17 שהייתה עם ערבי 55 שסיפק לה סמים, ולפי מה שנאמר למשפחה מתה ממנת יתר. סיפור קשה וכואב של נערה בסיכון ללא מענה. המקרה האחר הוא של התינוקת הרכה מאשקלון, דור שני למצוקה, שאימא שלה השאירה אותה עם חברהּ הפלסטיני, והוא התעלל בילדה וגרם למותה. שתי הצעירות האלה היו מוכרות לנו ולשירותי הרווחה.
בפרשת עגלה ערופה כשנמצא חלל בשדה זקני העיר מתקבצים מהערים הקרובות ומכריזים: "ידינו לא שפכו את הדם הזה". וכי עלה על דעתנו שהזקנים הם ששפכו את דמו?! אלא שלא "הניחוהו בלא לוויה", שלא עשו הכול כדי שזה לא יקרה. הערבות ההדדית בעם ישראל מחייבת אותנו לחשבון נפש. כשיהודי בצרה יש לנו אחריות לספק פתרונות למצוקה ולעשות הכול כדי לעזור לו. 
כשבת ישראל בסכנה ונותרת ללא מענה על כולנו מוטלת המשימה לסייע לה ולומר לה "אחותנו את".

כתבות נוספות מיומנה של מטפלת

מלאה הארץ חמס

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים “אני לא מבינה איך היא התחילה קשר עם ערבים ועם אסלאם. היא ילדה טובה, ילדה של בית” אמרה לי האמא

קרא עוד »

התחלה חדשה

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים -האם את מצטערת על השינוי שעשית?, שאלתי משהי שעברה איתי תהליך. -אני לא מצטערת, אבל צריך להבין שזה קשה לעשות שינוי. -היום

קרא עוד »

לא מוותרים על ילד יהודי

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים אני רוצה להגיע לפני כניסת השבת להדליק נרות בבית של אימא שלי", אמרה לי האישה שהוצאנו מהכפר ביום שישי.  השבת

קרא עוד »

מנע מגפה מנחלתך

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים "אני מרגישה שמאז שעשיתי את השיבה ליהדות אני לא לבד, ה' איתי בכל צעד שאני מתקדמת", אמרה לי אישה שהתאסלמה

קרא עוד »

פתחי לי אחותי

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים "בואי ניקח לעצמנו נשימה עמוקה ונאפשר לעצמנו רגע לחלום. איפה את רואה את עצמך בעוד כמה שנים?" שאלתי את הנערה

קרא עוד »

הקו האדום

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים היא הייתה אצלנו בדירת החירום לפני שנים. ילדה מתוקה ורגישה. היה לנו חיבור מיוחד, אהבתי אותה. היא הייתה נערה מתבגרת

קרא עוד »