זה טור פרידה

משולחנה של מורה | רפאלה ליבוביץ, מחנכת ומאמנת אישית

 

אני מתעבת פרדות: פרדה לפני נסיעה לחו”ל, פרדה כשהנכדים עוזבים לאחר ביקור, פרדה מתלמידות בסוף שנת לימודים וגם פרדה מטור זה. 

הטור נכתב במהלך ארבע שנים ואפשר לי להביא לידי ביטוי את הגיגיי, חוויותיי ורגשותיי כלפי המקצוע. עם הכתיבה התברר לי שאני מורה ברמ”ח איבריי, ונושא החינוך מעסיק אותי ביום, בלילה וגם כשאני צריכה לשלוח טור לפרסום עד שעת השי”ן. 

ליוויתם אותי מאותה שבת לאחר לידת נכדי הפג, שחגג את יום הולדתו הרביעי בחודש שעבר, ועד לסיום שנת הלימודים הנוכחית. ליוויתם אותי מהמקום שעבדתי בו 29 שנים דרך המעבר וההסתגלות למקום העבודה החדש. החלפתי תפקידים ועשיתי שינויים, אך כמה דברים לא השתנו: 

הלב – לב של מורה לתלמידים, לב של מורה להורים, לב של מורה לשינויי הזמן. היה חשוב לי שתשימו לב שיש למורה לב. כהורים וכתלמידים זכרו עד כמה אתם יכולים להיטיב ולנגוע בלב המורה, ולחלופין – לפגוע בלב זה. אתם יכולים לגזור בשבט פיכם גזר דין מוות על לב של אחרים. רציתי שתראו את הלב של הצד השני. שהוא חש ומרגיש, נעלב וטועה, מתנצל ומודה, שמח ומעריך. כמו שכולנו רוצים שהמורים ישמרו על כבוד התלמידים וההורים כך חובה עלינו לשמור גם על כבוד המורה, שהוא אדם אנושי, בשר ודם.

תורה וקודש – היו ויישארו אותו דבר. סיפורי הבריאה כמו הלכות לשון הרע יישארו יציבים וחשובים, נכסי צאן ברזל. עם כל הקדמה והטכנולוגיה, רק בעמל ובאהבה נוכל להנחיל ולרכוש את הידע והערכים החשובים לנו כעם ישראל. אי אפשר לשנות את הטקסט, להוסיף תמונות או לותר על מיומנויות. היכן עוד אפשר לדון באמת ושקר? ביחסי אחים? בחינוך לטהרה ולאישות? לדיני ממונות? המוטו “אין חדש תחת השמש” צריך להוביל אותנו להבנה שכל דיון עכשווי נידון כבר אי-אז בתורת החיים שלנו. עַם הספר חייב להבין שלימודים אלה הם מעל ומעבר לכל בגרות, תואר או כל אילוץ אחר. הם החמצן. 

דרך ארץ – קדמה לתורה. דרך ארץ שאתם ההורים חייבים ללמד ולהנחיל לצאצאיכם, ואנחנו המורים חייבים לחזק. עדיין צריך ללמד ילדים לקום למבוגר באוטובוס. להביא כיסא למורה. להגיד להם כבר בפעם הראשונה שהם אימא או אבא של שבת לכבד גם את הגננת. לאכול בפה סגור. שלא להתפרץ לדברי אחרים ולא להגיד לאבא או למורה “אתה טועה”. להקפיד על אמירת “תודה”, “בבקשה” ו”סליחה” ולא להגיד “זכותי “ ו”לא בא לי”. ללמד זכות. כל אלה אינם דברים שלומדים באינטרנט. זוהי הדרכה יום-יומית המוטלת עלינו המבוגרים כדי להבטיח שיגדל פה דור שיבדיל בין חוצפה לדרך ארץ.

מאחלת לכולנו הרבה הצלחה בהצמחת דור העתיד, דור של גאולה. 

רוצה להכיר טובה לבעלי האכסניה שפתחו בפניי את עלונם ואפשרו לי לכתוב את אשר בראשי ועל ליבי, תודה לכל המגיבים בעל פה ובכתב ותודה מיוחדת לבתי אורית, שזירזה אותי והזכירה לי בכל שבוע את משימת הכתיבה, הקלידה, הגיהה וערכה את הטור, ולשלמה בעלי, שאשרר את הכתוב והיה המכה בפטיש לכל הטוב שיצא תחת ידי.

מקווה שלא יצאה תקלה תחת ידי ומתפללת לד’ שכוונותיי היו רצויות ובעשייתי הבאתי טוב לעולם. 

 refaellal@walla.com 

מאמרים נוספים ממשולחנה של מורה

משולחנה של מורה, מעל הזמן

מעל הזמן

רפאלה ליבוביץ, מחנכת ומאמנת אישית ביקרתי השבוע במרפאה, והרופאה הפנתה אותי לבדיקות דם. ניגשתי לאחות

קרא עוד »
משולחנה של מורה, אלול

אלול

משולחנה של מורה | רפאלה ליבוביץ, מחנכת ומאמנת אישית חודש אלול כבר כאן, ומסמן התחלה

קרא עוד »