מילים משמחות

משולחנה של מורה | רפאלה ליבוביץ, מחנכת ומאמנת אישית

בשבוע שעבר כתבתי על כוחן ההרסני של המילים, והשבוע רציתי לשתף אתכם בכוחן של מילים טובות ומשמחות.
באירוע כלשהו שנערך באסרו חג סוכות הוקרן סרטון ושמי הוזכר בו לטובה. לא נכחתי באירוע, ולכן לא ידעתי על כך.
שלוש נשים שהיו באירוע שמעו את הדברים ובחרו לשתף אותי. הן טרחו לחפש את מספר הנייד שלי, לכתוב לי הודעה, ואחת אף הגדילה לעשות והספיקה לתעד את הסרטון בצילום מסך.
למותר לציין שהמחווה חיממה את ליבי וריגשה אותי מאוד, הרבה מעבר לדברים שנאמרו עצמם.

חברה סיפרה לי שסבתהּ הקפידה שלא להשתמש במילה “אין”. כשנגמרה חבילת סוכר היא ביקשה “הַב לי סוכר”, ובמקום “אין לי כוח” התפללה “הקב”ה – תן לי כוח!”


כמורים (וכהורים) חשוב לאמץ שיח חיובי ולהגיד לילדים כמה שיותר דברים טובים.
כשלימדתי ביסודי נהגתי לחלק בימי שישי פתקים להורים, והם נגעו בכל היבט חיובי שאינו קשור להישגים לימודיים: הבת הרימה כיסא בסוף היום, שמרה דף עבודה לתלמידה שנעדרה, החזירה סידורים למדף, אספה לכלוך מהרצפה, הגיעה בזמן, השאילה חפץ לחברה…
פתק כזה גורם שמחה ונחת לילדה ולהוריה, אך גם מעביר מסר שלא רק הציונים חשובים אלא גם (ובעיקר) מה שמעבר.

שמעתי על רב מסוים שהיה מביא לשולחן השבת שקית מלאה נחשי גומי ושאר ממתקים, וכל ילד שסיפר על מעשה טוב שאחיו עשה השבוע, היה מקבל ממתק. הילדים מצאו (ואולי גם המציאו?) בקלות רבה אין-סוף התנהגויות ומעשים טובים של אחיהם, וזה חיזק את ההסתכלות החיובית, את לימוד הזכות ואת המילים הטובות בביתם.

באמצעות כוח הדיבור שנתן לנו הקב”ה יש לנו יכולת לבנות המון. אומנם כתיבת פתק דורשת מאמץ וגם שליחת הודעה, אך הזכות לשמח יהודי לא תסולא בפז, ובפרט כשמדובר בדברי אמת הנאמרים מכל הלב.
ותודה ליסכה, לטליה ולרחל ששימחו אותי.