חכמת הילדים

קיבעון מחשבתי הוא אחד הדברים המפחידים שיכולים לקרות לנו. בן אדם יכול להעביר את כל ימיו בלי שהרהר ולו פעם אחת מאיזה מקום מגיעים המעשים שלו או לחשב מסלול מחדש בנוגע למטרות וליעדים שלו. לא סתם גדולי המוסר המליצו על לימוד יומי שבו האדם ינוח וינסה לקחת לרגע פסק זמן מטרדות היום-יום, יפרוש כנפיו וינסה להסתכל על חייו ממעוף הציפור.
ומדוע ההקדמה הזאת? בגלל מקרה שקרה לי לפני שלוש שנים: אחרי הצלצול להפסקה ניגש אליי תלמיד שלי בכיתה ה' שלא הכרתי קודם ואמר: "אפשר שאלה קטנה?"
אני: "חופשי".

התלמיד: "אני לא רוצה להישמע חצוף, המורה, אבל איך יכול להיות שאף פעם לא ראיתי מורה שניגש אלינו, התלמידים, בתחילת השנה, ומבקש מאיתנו עצות להצלחה?"
אני: "מה זה?"
התלמיד: "באמת, המורה, נכון שאתם יותר חכמים ומבוגרים ומנוסים, אבל אמיתי? פוגע שעד כדי כך אתם לא סופרים אותנו ולא מבקשים מאיתנו כמה עצות. אנחנו כבר בכיתה ה' ובכל זאת עברנו כמה מורים".
אני: "אתה צודק. מה העצה שאתה רוצה לתת לי לתחילת הדרך?"
התלמיד: "אתה באמת שואל?"
אני: "לגמרי…"
התלמיד: "שאל תסתכל עלינו מלמעלה ותיתן לנו להרגיש כמו חבורה של ילדים קטנים אלא תתייעץ איתנו ותן לנו להרגיש שהדעה שלנו חשובה לך".
ומאז בכל שנה הבטחתי לעצמי שאני ניגש לכל תלמיד ותלמיד ומבקש ממנו עצה אחת אמיתית שירצה לתת לי לתחילת הדרך, ומאז בכל שנה נדהמתי מהחוכמה ומהבגרות שהיו בעצות האלה של תלמידי כיתה ה'.
ומה איתנו, ההורים? נכון, אנחנו המבוגרים והמנוסים והאחראים, ובכל זאת, האם לא יכול להיות שיש לילדים שלנו, בעלי המחשבה נטולת הציניות והאבק והטרדות שמאפיינים אותנו, יכולת להעניק לנו איזו נקודת מבט שלא היינו חושבים עליה בעצמנו?
הרי כל הורה בטוח ומשוכנע שהילד שלו חכם ומקסים ומבריק. אם כך, מתי בפעם האחרונה יצא לך לפתוח בשיחה עם הילד המבריק והחכם הזה ולשאול אותו ככה סתם: "מה אתה אומר? יש משהו שהיית רוצה שאני, ההורה שלך, אקדיש לו יותר מחשבה? יכול להיות שמרוב שאני טרוד ועסוק ועמוס אני מפספס כמה דברים?"
מובן שהמטרה אינה להפוך את הילדים שלנו למבקרים ולשופטים שלנו. אנחנו ההורים והם הילדים, וכל הצדדים מודעים למקומם. הכול בסדר. המטרה היא לנסות ולהגיע לכל מיני תובנות שייתכן שרק הילדים שלנו, מתוך המקום המיוחד להם, רואים בדרכם שלהם.

קפה הפוך וחינוך תמונת קפה
טיפים להורים

הורה צריך להיות בטוח במקום שלו כדי לנהל שיחה כנה ואישית עם ילדיו ולשאול אותם איך לדעתם אפשר לייעל את המצב. 
מאחר שאנחנו לא עוסקים בדו"ח מבקר המדינה, מטרת השיחה אינה לחפש אשמים או להגיע חלילה למקומות של חוצפה או כאלו שיעמידו את ההורים במקום לא נעים. 
מטרת השיחה, בדיוק כמו בסיפור הפתיחה על התלמיד, היא לגלות תובנות חדשות ולתת לילדים את ההרגשה שאנחנו לא רק מדברים מעליהם אלא גם מדברים אליהם ודעתם חשובה לנו. כדאי ורצוי גם לכתוב את התשובות של הילדים כדי לתת להם הרגשת הרצינות, ומעבר לכך והכי חשוב לשבת אחר כך בנחת על כוס קפה בשעות הקטנות של הלילה ולנסות להבין מדוע הילדים שלנו אמרו דווקא את התשובה הזאת ומה מסתתר מאחוריה. בהצלחה 🙂