העניין האבסורדי עם החופש הגדול הוא שאף על פי שהוא נראה כשעמומון מתמשך או כתקופה שבסך הכול נועדה לחבר בין סוף שנת לימודים אחת לתחילתה של הבאה, אין תקופת חינוך משמעותית יותר ממנו, ולו רק בשל סיבה אחת: בחופש אנחנו יודעים שמדובר במשהו אמיתי ולא בזיוף או בהעמדת פנים.
בבית הספר התלמידים יודעים שהמורים והמחנכים מתנהגים כפי שהם מתנהגים כי כך מצופה מהם ויש קודי התנהגות, ואילו בחופש הגדול האדם בדרך כלל מחצין את מי שהוא באמת, או אם תרצו: האדם ניכר בכוסו, בכיסו, בכעסו ובחופשתו
***
שמעו מקרה שקרה לי בחופש הגדול וגרם לי לחשב מסלול מחדש. לפני שיצאתי מהאלונית של כביש 6 ניגש אליי אדם שהרגע יצא מג'יפ עצבני עם לוגו של אלביט ואמר לי: "סליחה, אפשר שיחה אחת?"
הסתכלתי בו ובילדים שלו שעמדו לידו. כל הלבוש שלו הזכיר אב טיפוס קלסי של איש היי-טק, והבן אדם מראה לי איזה מכשיר נוקיה 3310 מעפן מהסוג שרץ כאן לפני יותר מעשר שנים ומתנצל: "המכשיר ישן והסוללה שלו חלשה במיוחד. בדרך כלל זה לא קורה לי, רק שעכשיו שכחתי את המטען של המכונית".
ואני מביט שוב, והחזות שלו באמת מיליון דולר, ואני מסתכל בילדים שלו, באמת מיליון דולר, ואני מסתכל במכונית שיצא ממנה הרגע… תמשיכו לבד, והמילים שלו פשוט לא מתחברות לי למשפט אחד הגיוני. אני לא מבין מה קשור המכשיר המעפן הזה לאיש ההיי-טק שעומד מולי. ואני נותן לו את הטלפון החכם שלי ושואל: "סליחה שאני מתערב, אבל איך זה שאחד כמוך מחזיק מכשיר מתקופת המנדט הבריטי?"
והוא מסתכל בי, מחייך ואומר: "יצאנו לחופשה של שבוע בצפון. אנחנו צריכים מכשיר טלפון למקרה חירום, אבל אני יודע שעם הטלפון החכם שלי אין מצב שאצליח ליהנות ולהתנתק באמת ולהיות עם הילדים, לכן לקחתי בכוונה מכשיר ישן שיש בו רק אפשרות לשיחות נכנסות ויוצאות, וכל השאר לא מעניין אותי עכשיו".
ואני מסתכל בבן אדם הזה, שאני לא מכיר, וחושב לעצמי על שלפעמים אנחנו מקבלים את שיעורי החינוך המדהימים ביותר בעולם מכל מיני אנשים טובים באמצע הדרך, והלוואי עליי שאוכל להתנתק ככה לשבוע מהטלפון החכם שלי.
