עינים אדומות מעייפות

קפה הפוך וחינוך סיפורים | אבינועם הרש - מחנך

אחרי הפעם השלישית שהתלמיד הזה הגיע לי לכיתה באיחור של שעתיים אמרתי לו שזה לא יכול להימשך ככה וחוץ מזה שישים לב איך שהוא נראה בתקופה האחרונה: מעוך לגמרי, עיניים אדומות תמיד ובקושי מרוכז.
בהפסקה קראתי לו ואמרתי: "לא יודע באיזה סדרות אתה צופה בלילה אבל תדע שתלמיד בכיתה ה' שהולך לישון בשתיים עשרה בלילה זה לא לעניין בכלל!”
הוא לא ענה לי ורק הסתכל עליי ושאל אם הוא יוכל לצאת להפסקה. אמרתי לו שכן ובזה הסתיימה השיחה שלנו.
למחרת שוב הגיע התלמיד לכיתה בשעה עשר והפעם כבר הבנתי שהמצב יוצא משליטה ומצריך התערבות של היועצת.

היועצת הציעה לי לדבר בערב עם ההורים ולהתחיל ולהבין למה התלמיד הזה מתעקש ללכת לישון מאוחר בלילה.

התקשרתי לבית שלו ואמו ענתה לי. היא אמרה שהיא מודעת לחיסורים של בנה: "פשוט מאז שסבא שלו נהיה סיעודי וישן אצלנו, הוא, הבן שלנו, היחיד שמסכים לישון ביחד עם הסבא. כל שאר הילדים שלי פשוט נגעלו ממנו. הסבא קם כמה פעמים בלילה והולך לשירותים וצריך לעזור לו, והילד שלנו הצדיק, קם איתו ביחד ועוזר לו. אתה מבין שבגלל זה הוא מגיע לבית הספר גמור לגמרי”.
כל הצוות החינוכי ואני היינו בהלם מהסיפור הזה. לא העלנו בדעתנו סיבה כל כך רחוקה מהמציאות כמו הסיבה שבגללה הילד הזה היה היחיד במשפחה שמוכן לישון עם הסבא שלו באותו החדר. בגלל זה הוא הגיע מפורק לכיתה.
ועוד לחשוב שהעלתי בדעתי שמדובר בכלל באיזה פריק של סדרות טלוויזיה שהולך לישון מאוחר. מה באמת יכולה להיות הסיבה שבגללה נער בגיל ההתבגרות יגיע לבית הספר עם עיניים אדומות ופרצוף מעוך?
ניגשתי אליו שוב בהפסקה ושאלתי אותו: "אבל למה לא אמרת לי כלום? כאילו אתה רואה שאני מתהפך עליך בגלל שאתה עייף, למה לא יכולת לפחות לומר לי שזה בגלל שאתה עוזר לסבא שלך?”
ענה לי:
“לא רציתי לפגוע בכבודו של סבא שלי שאני עוזר לו והוא צריך אותי בשביל ללכת לשירותים".
ומתלמידי יותר מכולם…