שעת מחנך

ולפעמים, השיעורים החשובים והטובים ביותר שהתלמידים מקבלים, מתרחשים בגלל החלטה של בחורה אחת לעזוב את המחנך שלהם. כמו השיעור שקרה לי כשהייתי בכיתה י"ב בישיבה התיכונית והמחנך שלנו הופיע לשיעור מפורק כולו, עיניים אדומות וקפה שחור ואמר לנו: "תקשיבו האמת היא שאני לא יודע בכלל למה הגעתי לכאן היום ודיברתי עם המנהל וכבר קיבלתי אישור לקחת לי יום חופשי אבל הרגשתי צורך נפשי וחזק לבוא ולדבר איתכם". אנחנו מסתכלים עליו ואין לנו באמת מושג מה הוא רוצה או מה הוא הולך להגיד לנו. הוא ביקש שנסגור את הספרים של השיעור כי זה לא הולך להיות שיעור רגיל וכך אמר לנו, ספק מדבר אלינו, ספק מדבר לעצמו:
"חשבתי שכבר ראיתי את האור, ונתחתן, ובסוף זה נגמר. ועכשיו אני מפורק לגמרי ואני מסתכל מסביבי ומרגיש שאני נמצא כמו בתוך מערה ואין לי מושג מה לעשות". הסתכלנו בשקט אחד על השני וניסינו להבין על מה לעזאזל הוא מדבר והוא התחיל לפרט ואמר לנו: "תקשיבו, הייתי בקשר עם מישהי במשך תשעה חודשים, וזה היה קשר שכבר הוביל לחתונה. והתחלנו לדבר על אירוסין ואתמול היא ביקשה שניפגש ואמרה לי בפגישה, תוך כדי שהיא בוכה, שהיא מצטערת אבל נראה לה שהיא לא מסוגלת לעשות את זה איתי. אני הרגשתי שחטפתי מכת חשמל ושאלתי אותה: את רצינית? את באמת רוצה להיפרד ממני?" השפתיים שלו רעדו והוא הפסיק ולגם מכוס הקפה השחור שהונחה לו על השולחן. הוא הסתכל עלינו מבעד לעיניים האדומות שלו וכולנו הסתכלנו עליו ורק חיכינו שהוא ימשיך. ואז הוא המשיך:
"רציתי להגיד לכם שעל אף מה שעברתי ועל אף מה שאני מרגיש כרגע, החכמה בחיים היא לדעת איך ליפול. אתם צריכים שתהיה לכם היכולת, גם שאתם חוטפים מכות, להישאר עם שתי רגליים על הקרקע, לא לשכוח להרים את הראש מעל למים ולזקוף את הגב. כי אף על פי שעכשיו אני לא רואה את הסוף, אני אופטימי ומאמין שיום אחד זה יקרה, אני כן אעבור את המערה הזו ואני יודע שזו לא שאלה של 'אם' אני אתחתן אלא שאלה של 'מתי'. ולכן היה לי חשוב להגיע לכאן היום לבית הספר ולדבר איתכם פתוח. זה בעצם מבחינתי השיעור הכי חשוב שאני יכול לתת לכם לחיים: גם אם אתם תאבדו כל מיני הזדמנויות כשתגדלו ותצאו לדייטים או הזדמנויות של עבודה, אף פעם אל תאבדו את התקווה שלכם שיום יבוא ואתם תרגישו טוב יותר".
הסתכלתי סביב ושמתי לב למשהו מעניין: במשך כל ארבעים וחמש דקות של השיעור שלו, כל הכיתה, כולל התלמידים הכי מאותגרים שלנו שיש להם בעיות קשב וריכוז, הקשיבו לו, היינו מהופנטים לכל המילים שיצאו לו מהלב ונכנסו ישר ללבבות שלנו.
חשבתי מה הסיכוי שאני בתור מחנך הייתי מרגיש כל כך פתוח עם התלמידים שלי עד שהייתי יכול לשתף אותם בדברים האישיים שקרו לי. חשבתי מה הסיכוי של התלמידים היום, בישראל 2020, לקבל ממחנכים שיעורים כאלו לחיים, שבהם הם ילמדו איך צריך להרים את הראש כשמקבלים כאפות ואיך מכניסים להם את כל יסודות הפסיכולוגיה החיובית בשיעור אחד.
באותה שנה באמצע החופש הגדול המחנך שלנו שלח לכולם הודעת SMS והודיעה לנו:
"זוכרים את השיעור שהעברתי לכם? אז מגיע לי מזל טוב. בשעה טובה התארסתי".