באנו חושך לגרש » גילוי דעת

כתב: אסף משניות

האנטישמיות מרימה ראש.

לאף אחד אין מונופול על האנטישמיות. היא מגיעה מכל צידי הקשת הפוליטית, ודרכי התמודדות איתה משתנות מנושא לנושא.

התמונות שיצאו ממגרשה של קבוצת הכדורסל אא"ק אתונה ביום רביעי שעבר היו קשות לצפייה. במהלך משחק בין הקבוצה המקומית לבין הפועל ירושלים, במסגרת ליגת האלופות בכדורסל, שרפו אוהדים יוונים דגל ישראל והניפו דגלי חיזבאללה. הקבוצה הירושלמית פנתה לפיב"א לטיפול בנושא, אך נכון לכתיבת שורות אלו טרם פורסמה החלטת הארגון.
האירוע החמור היה רק עוד נקודה עגומה ברצף של אירועים אנטישמיים שמתחוללים בחודשים האחרונים ברחבי העולם. שיאם של האירועים התרחש לפני כשלושה שבועות: אדם חמוש פתח בירי בסביבת בית כנסת ומכולת כשרה. שניים מארבעת הנרצחים הם יהודים חסידי סאטמר המתגוררים בשכונה. המשטרה הגדירה בתחילה את האירוע כעסקת סמים שכשלה, אלא שהרשויות האחרות הודיעו שהמרכול היהודי היה מטרתם של היורים. נוסף על הירי בניו ג'רזי, גל האנטישמיות של השבועות האחרונים

כולל השחתת בית קברות יהודי בשטרסבורג שבצרפת, ריסוס כתובות אנטישמיות בבתי ספר יהודיים בלוס אנג'לס ועוד.

"אנחנו חווים את הגל הזה כבר כמעט שנה, החל מהטבח בבית הכנסת בפיטסבורג", אומרת קרול נוריאל, מנכ"לית הליגה נגד השמצה בישראל. "מגמת התגברות ההתקפות הפיזיות כנגד יהודים החריפה בשנת 2018, ואנחנו רואים אותו דבר בשנת 2019. בפיטסבורג נרצחו 11 מתפללים בבית הכנסת, בפאווי שבקליפורניה נרצחה מתפללת בבית כנסת, בהאלה שבגרמניה ניסו לפרוץ ביום כיפור לבית כנסת, ושניים נרצחו. הם אומנם לא היו יהודים, אבל באותה מידה יכלו התוקפים להצליח להיכנס לבית הכנסת ולטבוח במתפללים. והיה כמובן האירוע בניו ג'רזי. אלו רק המקרים הקיצוניים שנגמרו במוות, וזאת תופעה מטרידה מאוד".

מה מוביל את הגל הזה? הרי היינו רגילים בעשרים השנים האחרונות שהאנטישמיות מרימה ראש בעיקר סביב סבבי מלחמה בעזה או ביהודה ושומרון. הפעם אין סבבים כאלה, אז מה הזרז העכשווי?
"חשוב לדעת שהאנטישמיות צפה לא רק בהקשרים של אירועים ישראליים אלא גם באירועים כלל-עולמיים או מקומיים שאינם קשורים לישראל. אלו יכולים להיות גלי הגירה, מצב כלכלי רעוע, פופוליזם מכל הצדדים ודברים מהסוג הזה. ועם זה אי אפשר להתעלם מהעובדה הפשוטה שסטראוטיפים אנטישמיים קלסיים הם עדיין נחלת הכלל במקומות רבים בעולם".

אחת הדוגמאות הבולטות לדבריה של נוריאל נראתה בשנה שעברה בקרנבל העתיק בעיר אאסלט שבבלגיה, שבו הוצגו מיטב הסטראוטיפים שמלווים את האנטישמיות זה מאות שנים, ובין היתר דמויות בלבוש יהודי בעלות אף ארוך ותאבות בצע. בעקבות המיצגים האנטישמיים וההבנה שגם השנה מתוכנן מופע דומה החליטה אונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם) להסיר את חסותה מהקרנבל.
"הקרנבל בבלגיה הוא אכן דוגמה מקוממת לעניין, אבל הוא ממש לא היחיד. יש עוד שורה ארוכה של אירועים כאלה, ובכלל של עמדות אנטישמיות. יש מקומות בעולם שסטראוטיפים אנטישמיים משמשים חלק מרכזי מתפיסת האוכלוסייה המקומית את היהודים. אחד הדברים הבולטים ביותר הוא שאנשים מאמינים שהיהודים נאמנים לישראל יותר מלמדינה שבה הם גרים. זאת טענה אנטישמית קלסית של נאמנות כפולה של היהודים. עוד טענה אנטישמית נפוצה מאוד היא שהיהודים מדברים הרבה יותר מדי על מה שקרה בשואה. עוד טענות הן שליהודים יש הרבה מאוד כוח בעולם העסקים ובתקשורת, דברים מהסוג הזה. אלו טענות אנטישמיות שמלוות את העם היהודי כבר מאות שנים בשינויים קלים ובהתאמות לימים שלנו", אומרת נוריאל.

באילו מדינות אנחנו רואים את זה בעיקר?
"אנחנו עושים סקרים כאלה כבר משנת 2014, ובכל שנה אנחנו עושים את הסקרים במדינות אחרות. בסקר של 2019 התברר שהתפיסות האלה מאוד נפוצות בפולין, ושם כנראה החוק הפולני על השואה תרם לא מעט לנושא. אבל זה לא נפוץ רק שם. זה גם באוקראינה, בהונגריה, בדרום אפריקה ובעוד הרבה מדינות".
שלא כטענה שנשמעה לא פעם, האנטישמיות אינה משתייכת כלל לצד אחד של המפה הפוליטית. את הטבח בניו ג'רזי עשה לאומן לבן עור, אבל למוחרת בריאיון קראה תושבת שחורה בשכונה להוציא את היהודים מהשכונה כי הם הביאו אירועי ירי לעיר. וזאת רק דוגמה משורה ארוכה של דוגמאות. חלק ניכר מהתקיפות האנטישמיות בצרפת הן יוזמות של מוסלמים ואנשים מהצד השמאלי של המפה, ואילו את השחתת המצבות בשטרסבורג ביצעו לאומנים נאו-נאצים. בבריטניה היהודים חווים תקיפות אנטישמיות מטעם אנשי שמאל, מוסלמים ופעילי BDS, ובגרמניה חלק לא מבוטל ממקרי האנטישמיות מובילים פעילי ימין קיצוני.
"לאף אחד אין מונופול על האנטישמיות. היא מגיעה מכל צידי הקשת הפוליטית, ודרכי התמודדות איתה משתנות מנושא לנושא. גם הסכנה הנשקפת מהאנטישמיות מימין שונה מהסכנה הנשקפת מהאנטישמיות משמאל. מימין הסכנה הרבה יותר אלימה פיזית, אבל היא בשוליים ולרוב אין לה לגיטימציה ציבורית. משמאל השיח נעשה הרבה יותר לגיטימי ונפוץ בציבור. הוא מתעטף באצטלה של שיח זכויות אדם מאוד פרוגרסיבי-ליברלי, אבל תחתיו מסתתרות הרבה מאוד פעמים עמדות אנטישמיות קלסיות. השיח הזה נפוץ מאוד באקדמיה, אבל לא רק שם. הוא נפוץ גם בקרב אקטיביסטים אזרחיים מכל מיני סוגים, וכמובן בקרב פוליטיקאים", אומרת נוריאל.
האנטישמיות במרחב הפוליטי נעשתה גורם מרכזי בשיח האנטישמי בעולם. ממשלות הונגריה ופולין מואשמות תדיר באנטישמיות. מארין לה פן, שהגיעה למקום השני במרוץ לנשיאות צרפת, התבטאה לא פעם באנטישמיות. בקונגרס האמריקני יש כיום שתי חברות קונגרס מוסלמיות מהמפלגה הדמוקרטית שפעם אחר פעם תוקפות באנטישמיות את ישראל. ומעל כולם ניצבת מפלגת הלייבור בבריטניה, שהעומד בראשה, ג'רמי קורבין, מואשם באנטישמיות קיצונית.

העובדה שאמות המידה שישראל נמדדת בהן גבוהות יותר משל כל מדינה אחרת בעולם גם היא סוג של אנטישמיות

המקרה הבריטי הוא הקיצוני ביותר, שכן לפני חצי שנה נחשף בתקשורת הבריטית ששניים מצוות החקירה נגד אנטישמיות במפלגת הלייבור התאבדו עקב תקיפות אנטישמיות שחוו. מחצית מיהודי בריטניה הצהירו כי יהגרו ממנה אם יזכה קורבין בבחירות, והרב הראשי של בריטניה כתב מאמר חריג באחד העיתונים המובילים בממלכה וטען בו שמנהיג הלייבור לא ראוי להיות ראש ממשלה. "אין ספק שהנוכחות של השיח האנטישמי במערכת הפוליטית מעמיד אותנו בסיטואציה מאוד קשה. הבעיה היא שאנטישמיות הופכת פתאום לנושא של ימין ושמאל ולא לנושא בהסכמה כללית שאינה תלויה בעמדות פוליטיות", אומרת נוריאל.
ביום שישי שעבר הודיעה התובעת של בית הדין הבין-לאומי בהאג שתחקור את ישראל על פעילותה ביהודה ושומרון ובעזה. האם גם בהתנהלות הזאת אפשר לראות אנטישמיות?
"ליו"ר הסוכנות לשעבר נתן שרנסקי יש הגדרה מדויקת מאוד לאנטישמיות. הוא אומר שהעובדה שאמות המידה שישראל נמדדת בהן גבוהות יותר משל כל מדינה אחרת בעולם גם היא סוג של אנטישמיות. כשמסתכלים על זה ככה בהחלט אפשר להגדיר את התנהלותו של בית הדין בהאג אנטישמית".
אך לא הכול שחור. בשבועות האחרונים, בעקבות התגברות האנטישמיות, החלו מדינות רבות בעולם, כדוגמת ארצות הברית, בריטניה וצרפת, להחיל את הגדרת האנטישמיות הרחבה על מדינותיהם, כך שתכלול תקיפות נגד ישראל והציונות. בכך הן מצטרפות לשורת מדינות שכבר החילו את ההגדרה הזו.
"אין ספק שזה דבר חיובי. ההגדרה הזאת נותנת כלים לרשויות ולגורמי החינוך לזהות אירועים אנטישמיים ולדעת איך להתמודד איתם. אנחנו מקווים שהפער בין מה שהממשלות עושות כדי להילחם באנטישמיות יצטמצם לעומת התפיסות המקובלות בציבור. זה צעד ראשון וחשוב, אבל השינוי הגדול לא יקרה בלי מודעות וחינוך", מסכמת נוריאל.
בעולם המערבי האנטישמיות לרוב מוקעת ציבורית. בסקרים ובראיונות שנערכו בשבועיים שעברו מאז הבחירות בבריטניה התברר שסוגיית האנטישמיות הייתה אחד הגורמים המרכזיים לקריסת מפלגת הלייבור, אך אי אפשר להסתפק בכך ולתת רק לממשלות המערב לעסוק בעניין. המלחמה באנטישמיות צריכה להיות יעד אסטרטגי של מדינת ישראל בשנים הקרובות, והמשמעות היא השקעה של תקציבים בחינוך והסברה וכן ששורה של גורמים אזרחיים ישתתפו במאבק. אחרת לא יצטמצם הפער שבין הממשלות לציבור, ונמשיך לראות תקיפות אנטישמיות ברחבי העולם.