גיבורות של החיים

יש קוד לבוש ביציאה מכותלי המסגרת המותאם לקוד הלבוש בקהילת טירת צבי, קהילה דתית ואנו משתדלות להקפיד על כך. רוב הנערות משתפות פעולה, אך לא תמיד. חשוב לציין כי בדרך כלל הקהילה סובלנית ומכילה. רוב האנשים מבינים כי זה חלק מן המורכבות של הבית בתוך קהילה דתית. ומובן שהבית שלנו והפעילויות החינוכיות סובבות סביב לוח השנה העברי והחגים והמועדים אשר קשורים לעולמן התרבותי של הנערות”.

הנערות שומרות על קשר עם הבית? יוצאות לשבתות? ומה עושים במצבים מורכבים?
“הקשר עם המשפחות חשוב לנו מאוד, יש לנו קבוצות משותפות עם המשפחות ואנחנו זמינות ונגישות למשפחות בכל שעה משעות היום ומעדכנות בכל הפעילויות של הבית.
לצערנו, יש נערות חסרות עורף משפחתי, ולא תמיד קל למצוא לנערות משפחות מארחות מתאימות. בהרבה מקרים הנערות עצמן לא מעוניינות במשפחות ולכן הבית שלנו פתוח בכל ימות השנה. לעיתים בנות השרות הלאומי מזמינות נערות לבתיהן ולעיתים אין פתרון. אנחנו מנסות בשבתות חופשה לייצר אוירה אחרת לנערות שנשארות. ואכן החופשות הן מראה כואבת לאותן נערות חסרות עורף משפחתי, ולנו נותר רק לנסות להכיל ולווסת את הכאב”.
לאן ממשיכות בוגרות הבית? האם הקשר איתן נמשך כשהן ממשיכות הלאה?
“בשנים האחרונות הבנות מקבלות ליווי ותיווך לחיים העצמאיים, מטעם תכנית הליווי של חסות הנוער. אנחנו עובדות עם הנערות על התנהלות כלכלית, מעודדות יציאה לעבודה. הוצאת רישיון נהיגה ומכוונות לתוכניות המשך. רוב הנערות מתגייסות או ממשיכות לשירות לאומי במגוון תפקידים, ויש נערות המשתלבות במכינות או בתוכניות קדם צבאיות אחרות.

באשר לקשר עם הנערות, לנו ולנערות הבוגרות (המסיימות שהותן אצלנו) ברור שנמשיך ונהיה כתובת לחיים. ויחד עם זאת אנחנו משחררות, בבחינת “עוף גוזל” וזה לא תמיד קל. הניסיון מלמד שגם נערות שכבר הפכו לאמהות, פונות אלינו כשהן זקוקות. ואשרינו שזכינו”.

איך מודדים את ההצלחה?

“משמעותה של הצלחה עבורי, היא נערה היוצאת לחיים עצמאיים מטיבים. רוב הנערות נמצאות בד”כ במסגרת בין 2-5 שנים. לאור היציבות והטיפול ארוך הטווח במסגרת, הנערות יוצאות עם כוחות המאפשרים להן להשתלב בשרות לאומי או בצבא, שלב משמעותי הנוטע בהן כוחות וביטחון לחיים עצמאיים בהמשך. ב”ה זו הדרך האופיינית לרוב הנערות שיוצאות מהמסגרת שלנו”.

סיפור הצלחה או סיפור מעניין וייחודי

“מודה ומתוודה שזו שאלה שקשה לי ולא מפני שאין לי מה לספר, להיפך. ואף על פי כן חשוב לי לחדד שכל נערה שמצליחה להמשיך ולחיות עם הטראומה בצורה מטיבה, עבורי היא סיפור הצלחה. כל הנערות שלנו גיבורות במובן הכי בסיסי וקיומי. ולכן צר לי אבל במודע לא אשתף בסיפורי הצלחה מעניינים וייחודיים, כי כל נערה והסיפור שלה והפרטיות שלה”.

מילה להורים ולסביבה

“כולנו חייבים לשכלל את מיומנויות ההקשבה לילדים שלנו. זה הבסיס להצלחה, לראות מה קורה איתם, מה עובר עליהם, לנסות להיות פחות שיפוטיים ויותר מכילים”.

איך השפיעה הקורונה עליכם ועל כמות ההפניות אליכם?

“הקורונה מורכבת לכולנו, היא בהחלט חשפה הרבה כוחות ויצירתיות הן של הצוות והן של הנערות. ובמקביל יצרה התמודדויות לא פשוטות שאינן שונות במהותן מכל בית במדינת ישראל. הקורונה לא השפיעה על ההפניות, הבית מבוקש מאוד ויש לו ממתינות”.

מה השאיפות שלכם, איך אתם רוצים לראות את הבית הזה עוד 5-10 שנים קדימה?

“בשנה שעברה זכינו להגדיל את הבית ל36 נערות. חשוב לנו שהמודל האינטימי והאוטונומי יישמר בשלושה בתים. חשוב לנו שנצליח לייצב צוותים שמבינים לעומק את התפיסה הטיפולית-חינוכית שלנו, כי אני מאמינה בלב שלם שזו הדרך המדויקת לעבודה עם נערות. חשוב לנו להמשיך ולהיות חלק מקהילת טירת צבי.

אני מתפללת שכולנו נצליח, בהווה ובעתיד, להרגיש, להתחבר ולהתנהל עם הנערות לאור מילותיו הנפלאות של הרב קוק: “וכשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים”. ולסייע לכל נערה למצוא את האור שלה”.