המלחמה על ירושלים

עזרא יכין,
לוחם לח"י מספר על ניסיון שחרור העיר העתיקה בקום המדינה ומספר מה היא ירושלים בשבילו.

עזרא יכין, אלנקם בכינויו המחתרתי, התחיל את דרכו כמדביק עיתונים על לוחות מודעות מטעם המחתרת לח"י והשתתף בכמה פעולות לשחרור המדינה מידי הבריטים. במאבק על שחרור ירושלים, כשעזבו הבריטים את הארץ, ניסו לוחמי הלח"י לשחרר את העיר העתיקה מידי הערבים. ההגנה והאצ"ל הצטרפו גם הן, ויחד לחמו לוחמי המחתרות עד הפסקת האש.

בסופו של דבר לא עלה בידיהם לשחרר את העיר העתיקה, והיא נשארה בידי הערבים עד למלחמת ששת הימים. לרגל שחרור ירושלים שוחחנו עם עזרא יכין על ירושלים, על הפציעה שלו בלחימה ועל הכיסופים שלא נגמרים לעיר ולמקדש.
מה היא ירושלים בשבילך?
"ירושלים היא שיא השאיפות של עם ישראל, הר הבית שלנו, מקום מלכות בית דוד, מרכז החלומות והשאיפות שלנו. יהודי בלי האוויר של ירושלים לא יכול לחשוב על תפילה. העם ששרד את הגולה התפלל שלוש פעמים ביום לחזור לירושלים ולבית המקדש".

המלחמה בירושלים.
"ב-1948 הבריטים, שהיו לקראת עזיבה, עוד עזרו לערבים, והיינו צריכים להילחם גם בבריטים וגם בערבים. חשבנו איך אנחנו משחררים את ירושלים. ירושלים דיממה, והמלחמה הייתה קשה. מתוך עשרה קבין של ייסורים תשעה לקחה ירושלים.
"כל הכיסופים היו לכיוון ירושלים. הלח"י נלחמו בירושלים בדיר יאסין ובקרבות סביב ירושלים. רצינו לשחרר את ירושלים, ונפתחה הדרך לירושלים. במהלך הקרב שבו הקזנו את דמנו שמענו 'קמה מדינת ישראל', אך הרגשנו שהשמחה לא יכולה להיות שלמה עד שלא נשחרר את ירושלים, לב ליבה של המדינה. צריך לשחרר את ירושלים העתיקה.
"לאחר זמן-מה של לחימה הודיעו לנו שיש שיתוף פעולה בין כל המחתרות כדי לשחרר את ירושלים העתיקה. הלח"י, האצ"ל וההגנה יילחמו יחד בשביל ירושלים. כששמעתי את זה הייתי נרגש, חשבתי על המכבים ששפכו דמם בירושלים כדי לטהר את הר הבית את בית המקדש, כל ההיסטוריה של ירושלים לצידי, והתפללתי שנגשים את החלום. באותו לילה הודיעו לנו מההגנה על דחיות חוזרות ונשנות. ההתלהבות בין כל הלוחמים גברה, אבל בכל שעה הודיעו ממפקדת ההגנה על עוד דחייה.
"חיכינו בלילה רק למתן הפקודה ולהסתער לשחרר את ירושלים, ובחמש וחצי בבוקר הודיעו לנו על הפסקת אש. קרוב לשעת הפסקת האש נחת לידי פגז, נפצעתי בראשי ופינו אותי על האלונקה. תוך כדי הפינוי נפל לידינו עוד פגז, ורסיס נכנס לי לעין והוציא אותה. פינו אותי לבית החולים, וכל זמן הניתוח חשבתי על ירושלים, מתי תשוחרר ויתקיימו תפילותינו. "כשהודיעו לי שהיא לא שוחררה בגלל הפסקת האש אלו היו המילים הכי קשות ששמעתי. נפער פצע בגופי. איפה כתוב בתורה על הפסקת אש? הפסקות האש נמשכות גם 71 שנים אחרי שקמה המדינה. כמה יהודים נהרגו בגלל הפסקות האש האלו והוותרנות הזאת?! בירושלים בשלטון שלנו נהרגים יהודים. זה כואב לי עד היום. אנחנו צריכים להבין מי האויב, הם מבקשים להרוג אותנו, ואנחנו נותנים להם. זה כואב לי".

אתה גר כיום בבית היהודי היחיד בבית חנינא שבירושלים. איך זה לגור בתוך שכונה ערבית?
"איך אתה שואל אותי למה אני גר שם? תשאל אותם. אסור לשאול יהודי למה הוא גר בירושלים. אני לא מבין איך אתה מעז לשאול שאלה כזאת.
"אני חייב להגיד שקשה לי לשמוח את שמחתה של ירושלים כיום, עם גל הפיגועים במרכז הרב, בהר נוף. זאת ירושלים של היום, קשה לי לקבל את זה שירושלים מדממת".

הספרים שכתבת נכנסו כמעט לכל בית: סיפורים המתארים את ילדותך בירושלים, מאבקך בלח"י וספרי הגות. ספר קצת על ספריך.

"ניצלתי ממוות בתשועה מדהימה, מתליות, מכדורים וממאסר המון פעמים. יצאתי מהמוות כדי לספר לדורות הבאים מה קרה בשנות תקומת המדינה. אני מרצה בכל הארץ, בכל מוסדות החינוך ובצבא, אני כותב ספרים על הגבורה היהודית, מי האויבים שנשארו ולא יכולים לראות אותנו חיים.
"הספרים מתארים את הגבורה שלי ושל אחרים, מה התורה מצווה עלינו, על ארץ הברית, מה התורה מצווה כדי להוריש את הארץ. אנשים שוכחים את הציווי הזה, וחשוב לי שכל יהודי יקרא את הספר 'הגות במצוות ארץ ישראל', שכתבתי בו שכתוב במפורש: 'לא תותירו מהם' ו'עלה רש', ומה קורה כשיהודים מואסים בארץ ישראל. הארץ הזאת היא לנו, ואל לנו לשכוח זאת. "אני עושה כל מאמץ כדי להפיץ את זה. ב"ה קיבלתי כושר דיבור וכושר כתיבה, והדברים נכנסים ללבבות. חשוב לי לספר את מעשי הגבורה של חבריי, לספר איך נלחמו על הארץ, כדי שאנשים ידעו מה זאת הארץ הזאת ובמה הייתה כרוכה ההגעה אליה.
"המורשת של הלח"י פורסמה בקרבנו, 18 עיקרי התחייה של יאיר היו המטרות שלנו, הם קבעו את היעד. התורה קבעה איך להתייחס לאויב, איך צריך להביא את יהודי העולם, ועל פי זה כתב יאיר את עיקרי התחייה. עיקר התחייה האחרון והחשוב מכול היה הבית: היחס אל הר הבית ובית המקדש. שמחתי שהמורשת של הלח"י מבטאת את הרגשות שלי. הלח"י היה בשבילי הבית.

"במלחמת ששת הימים, בעיצומם של הקרבות בסיני, באה הידיעה: הר הבית בידינו. כאילו קפיץ השתחרר וכל עם ישראל קפצו בשירה, ירושלים של זהב בידינו. המנהיגים שלנו לא מבינים מה ירושלים אומרת לנו. אנחנו חושבים על המשיח, מתפללים על ירושלים, נשבעים על ירושלים. אי אפשר לנתק את ירושלים מהגוף של עם ישראל, ואני מקווה שיבוא היום שירושלים תיגאל כולה".

שיר שאתה אוהב לשמוע?
"שירים על ירושלים, כמו שבחי ירושלים, אך יותר מכול השיר שמבטא את החיבור הכי יפה לירושלים: ירושלים של זהב".
ספר שאתה אוהב לקרוא?
"'הגיונות מקרא' של ישראל אלדד. ישראל אלדד היה אחד ממפקדי הלח"י, וספרי ההגות שלו חשובים לכל יהודי".
מקומות שאתה אוהב לטייל בהם?
"אני אוהב לטייל בעיר העתיקה. אומנם קשה להיכנס ברכב לעיר העתיקה, אך כשאני מגיע לשם אני משקיף על הר הבית, עוצם את עיניי ורואה בדמיוני את בית המקדש".