חצי יובל לפטירת הרב גץ

אבא מל את כל הנכדים ותמיד נתן את השם השני לנכד, על פי הקבלה, לפי צוואת רבי יהודה החסיד אחרי מותו. נכדים ונינים רבים במשפחה נקראים על שמו". 

מספרים על זוגיות מיוחדת שהייתה בינו לבין הרבנית. ספרי לנו מעט על הקשר בן אבא לאימא.
"לאבא ואימא הייתה זוגיות לתפארת. הם היו נשואים יותר מ-50 שנה. הזוגיות שלהם הייתה ייחודית כל כך: אבא קרא לאימא 'אימא', ואימא קראה לו 'אבא'. בליל שבת כשהיה חוזר מהתפילה הוא היה יושב ליד אימא בראש השולחן לאחר הקידוש וברכת המוציא של 12 חלות שבת שאימא הייתה אופה, כי אבא לא אכל לחם מהמכולת.
"אבא ואימא היו אוכלים מאותה צלחת, והוא היה מאכיל אותה בכפית ואומר לה: 'תטעמי את האוכל הטעים שהכנת לנו'. אימא הייתה בשביל אבא כמו רחל לרבי עקיבא, שעליה נאמר 'אשת חבר כחבר', 'שלי ושלכם שלה הוא'. שום אישה בעולם לא הייתה מסכימה לחיות כמו אימא, שמסרה את נפשה כדי שאבא יגדל בתורה. בכל לילה היה אבא קם לתיקון חצות וחוזר לפנות בוקר, ואימא הייתה ממתינה לו באהבה עם ארוחת בוקר. שום טלפון לא היה נכנס בזמן הזה. שיעור חשוב בזוגיות".
איך נראה ראש השנה בבית הרב?
"החגים בשביל אבא היו ממש חגיגה. היה אפשר לראות איך אבא התכונן אליהם, איך בעצמו ערך את השולחן והיטיב את הנרות. איך היה קונה לאימא מתנה לחג ופרחים לשולחן. אימא הייתה מכינה את כל סימני החג לפי המסורת של יהדות תוניס: ראש של דג, קרעה, סלקא, שומשום, פול, תפוח בדבש, רימון. 
"כשאבא היה מתפלל לפי הקבלה הייתה תפילת העמידה אורכת שעה וחצי לפחות ותקיעות השופר קרעו את הרקיע. באחת האזכרות לאבא סיפר הרב מרדכי אליהו ששאל את אבא: 'תגיד, הרב גץ, גם לך היה שיבוש בתקיעות? גם לך המלאכים הפריעו?' אבא הסתכל, הטה את ראשו, חייך ואמר: 'מה, גם לך זה קרה?'
"חשיבות התפילה בעיני אבא הייתה ממעלה ראשונה. אבא היה מכנה זאת 'שביל העבודה'. איזו היא עבודה שבלב – זו תפילה. כשהייתי מבקשת מאבא להתפלל עליי שאצליח במבחן הוא היה שואל אותי 'את כבר התפללת?' אבא תמיד היה אומר לנו שכל אדם צריך לפנות לקב"ה באופן ישיר, להתפלל בעצמו ולקרוע את שערי השמיים, כי מי שמתפלל בכוונה מגיע לאהבת ישראל ולאהבת ה' אמיתית". 
לאחר מותו נמצאה צוואה שכתב. תספרי עליה?
"אבא השאיר אחריו פנקס מידות וצוואה. מצאנו בכיס מעילו פנקס קטן צהוב שבו הוא כתב לעצמו במה הוא צריך להתחזק בתיקון המידות. הסתכלנו על הפנקס ולא האמנו: אבא, שכל כולו קודש, צריך לתקן את המידות? יהודי בן 72. מתברר שפנקס זה לא היה הראשון, וכנראה כל חייו עבד על תיקון המידות.
"בפנקס החדש שמצאנו נכתבו 12 היגדים שכל אחד מהם הוא בבחינת שיעור. הפנקס מדבר על מצוות שבין אדם למקום, לדוגמה 'להיות תמיד בבחינת שיל"ת', ועל מצוות שבין אדם לחברו: 'לא להגיד שום מילה רעה על שום אדם', 'לכבד את רעייתי במאוד מאוד', 'לא להקפיד על הילדים' ולבוא לעזרתם גשמית ורוחנית. ההיגדים האלו מלווים אותי כל חיי, הם בבחינת 'והיו עיניך רואות את מוריך'. בין אדם לעצמו הוא כתב 'לנשום נשימות עמוקות', 'לצמצם בשיחות טלפון', 'להיות תמיד בשמחה פנימית וחיצונית', 'להיות בשמחה של מצווה'.
"הוא כתב לנו גם צוואה רוחנית שכל אשר יקרא בה יחשוב כאילו נכתבה בעבורו. בצוואה השאיר הדרכות רוחניות, מכיבוד הורים לכיבוד החם והחמות, מצוות צדקה ומעשרות: 'ידע החי ויתבונן כי בסופו של כל יצור לשבוק חיים, ומה זה ייתן אם יאריך ימיו או לא. זה דומה לשטר אשר צריך לפרוע, ולמה לא יחזיר את החוב לבעליו? שומה עלינו לקבל את גזרות הבורא יתברך בשמחה, בלי עוולה ובלי משוא פנים, ולדעת שהכול הוא דין אמת. זכיתי באישה כשרה ויראת שמיים אשר כיבדתני בדבר קטן או גדול, זכיתי בבנים ובבנות, חמישה חומשים ושישה סדרי משנה. לא השארתי לכם עושר ונכסים כי אם רק שם טוב. ובכל מקום שבו תדרוך כף רגליכם תוכלו לומר בלי בושה שאתם ילדיו של פלוני'".