מגזר קרוע » גילוי דעת

הריצה המסתמנת בשני ראשים בסבב הבחירות הקרוב מהווה תמונת מראה לתהליך שעובר המגזר הדתי בכללותו: התפלגות לשני מגזרים שונים, שכל אחד מחזיק בתפיסות שונות בנושאי דת ומדינה. האם הפערים שהתגלו בשנים האחרונות ניתנים לגישור ?

כתב: אסף משניות

רגע אחרי תום בחירות ספטמבר 2019, כשהמועמדים עדיין עומדים על הבמה, הכריזו ראשי ימינה על פיצול הרשימה לשתי מפלגות: הבית היהודי–האיחוד הלאומי והימין החדש. הכעס בציבור על המהלך היה גדול, שכן רבים רצו שהבטחת הבחירות שעל פיה ימינה היא בלוק טכני בלבד לא תקוים כמו הבטחות בחירות רבות לאורך השנים. אלא שדווקא את זאת בחרו נבחרי הציבור המגזריים לקיים, והעלו על נס מחדש את המחלוקת שהתעוררה במגזר הדתי בשנים האחרונות: מחלוקת שכולה עוסקת בענייני דת ומדינה ומאיימת לפצל את המגזר לשניים, אם עוד לא פיצלה.
"אי אפשר להתעלם מהפערים הגדולים שיש במגזר הדתי בכל הקשור לתפיסות בנושאי דת ומדינה", אומר פרופ' אשר כהן, ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן וחוקר המגזר הדתי.

"אתה מוצא את המחלוקות האלה לאורך כל השדרה, אפילו בין הרבנים. הרי יש הרבה טענות שהאגף החרדי-לאומי הולך אחר החרדים בכל מיני סוגיות, כולל הלכתיות. קח למשל את סוגיית הגיור. יש מחלוקת הלכתית אמיתית בין רבנים במגזר. אלו לא פערים קטנים, ואני לא בטוח כלל שאפשר לגשר על הפערים האלה. סוגיית הגיור היא סוגיה לאומית שיש בה מחלוקת קשה בין הצדדים בציונות הדתית שבלתי אפשרי לגשר עליהם".

אתה מדבר על סוגיה בעלת אופי הלכתי. רוב העניינים אינם כאלה אלא עניינים של התנהלות פוליטית. האם גם בהן אי אפשר למצוא כיום גשר בין הצדדים בחברה הדתית?
"זה לא שיש תהום בין שני הצדדים. זה לא שצד אחד אומר 'בואו נכופף לחלוטין את ההלכה'. מדובר בוויכוחים נוקבים שמתחילים מחוץ למישור הפוליטי ומתנקזים אליו בלא מעט סוגיות, ורובן לא במישור ההלכתי. קח למשל את סוגיית התחבורה הציבורית בשבת. יש מחלוקת אמיתית בין הצדדים באשר לשאלה איך אנחנו ניגשים לטפל בסוגיה. זו מחלוקת שלא בטוח שנגיע בה להסכמה. גם אם נתכנס כל הצדדים לנסות להגיע להסכמה, נגלה שאנחנו לא מסכימים כמעט על כלום".
"אני חושב שקיצוני לומר שאנחנו לא מסכימים על כלום", אומר עמיטל בראלי, מנכ"ל ארגון חותם. "נכון שיש בצד הליברלי חלקים שאכן התנתקו מהמגזר בכללותו, אבל הם המיעוט. זה ממש לא האגף הדתי-ליברלי אלא אותה קבוצה קטנה שהקדימה את הליברליות לדתיות שלה. מדובר בדמויות שבפועל עזבו את המגזר גם במישור הפוליטי והצטרפו למקומות כמו יש עתיד או כחול לבן.
"אם נהיה הוגנים, בין אותה קבוצה לרוב הציבור הדתי גם אין כמעט ממשק ביום-יום. לא מתפללים באותם בתי כנסת, לא לומדים באותם מוסדות, אפילו לא גרים באותם שכונות ויישובים. אני באמת לא רואה צורך לנסות להכיל גם אותם כחלק מהמגזר. אבל הם המיעוט בציבור רחב מאוד ומגוון מאוד שיש בין חבריו קשר הדוק".

יש מחלוקות גם בתוך המגזר, אבל הן לא מחלוקות על מהות אלא על פרקטיקה. כשמדברים על פרקטיקה אפשר להגיע לפשרות. גם את הצד הדתי-ליברלי מנחות התפיסות התורניות.

אבל הפערים אינם רק באותה קבוצה. הם קיימים גם בין מי שאפילו לפי ההגדרה שלך הם חלק בלתי נפרד מהמגזר.
"נכון, יש מחלוקות גם בתוך המגזר, אבל הן לא מחלוקות על מהות אלא על פרקטיקה. כשמדברים על פרקטיקה אפשר להגיע לפשרות. גם את הצד הדתי-ליברלי מנחות התפיסות התורניות. כשאין הסכמה על הנחת היסוד, כמו עם הציבור שלצורך העניין הוא ליברלי-דתי, אין למה לנסות ליצור מצג שווא של אחדות או לנסות לגשר על הפערים. פרופ' כהן מסביר: "במהלך שנים הייתה הבנה בנציגות המגזרית שהסוגיות האלה אינן בהכרח סוגיות הלכתיות. יש פרוטוקול מדהים ממש של דיון בין הרב הרצוג לבין כלל הנציגים הדתיים והחרדים בכל הקשור לחוק שעות העבודה והמנוחה. הוא זימן אותם לדיון דחוף כדי להבין איך בכלל חושבים להסכים לפשרות האלה. זרח ורהפטיג, מראשי הנציגות הדתית-לאומית, אמר לרב הרצוג שזה בכלל לא עניין של דעת תורה.

"הוא בעצם אמר משהו מדהים. הוא אמר שאין להם ויכוח על דעת תורה, כי כל הדתיים מסכימים על המותר ואסור בשבת, אלא שהשאלה היא מה אפשר להשיג בקונסטלציה הפוליטית הקיימת, ובזה הפוליטיקאים מבינים יותר. בימים ההם זאת הייתה התפיסה של המגזר כולו. היום צמח לו אגף חשוב מאוד במגזר, האגף החרד"לי, והוא פנה לתפיסה החרדית בעניין, שמתנגדת לפשרות. אלו פערים קשים שגורמים לכך שהצדדים לא באמת יכולים להסכים על יותר מדי בתחום".
חילופי האשמות בין הצדדים מי אחראי לפיצול במגזר, פיצול שמוביל אותנו נכון לכתיבת שורות אלו לריצה בשתי מפלגות, נשמעים משני הכיוונים. "ודאי שאפשר להתכנס להסכמות משותפות ולדרכי פעולה משותפות, אבל צריך להניף דגל משותף. בשביל זה צריך רצון של כל הצדדים. יש שאלות עומק שסביבן הציבור הדתי כולו יכול להתכנס. שאלות כמו אם אנחנו מדינת ישראל או מדינת הישראלים, אם אנחנו מדינה יהודית או מדינת היהודים, אם אנחנו מדברים על יהדות ממלכתית ועל המרחב הציבורי היהודי בישראל. אלו הנושאים שאנחנו יכולים להתאחד סביבם כדגל, ובתוך תוכנו לדון על הפרקטיקה.

"היום צמח לו אגף חשוב מאוד במגזר, האגף החרד"לי, והוא פנה לתפיסה החרדית בעניין, שמתנגדת לפשרות. אלו פערים קשים שגורמים לכך שהצדדים לא באמת יכולים להסכים על יותר מדי בתחום".

"הצד השני, של גופים כמו ישראל חופשית, הולך על כל הקופה, והציבור מחכה לראות איזה דגל יניף המגזר הדתי. במהלך כל השנים הנפנו את הדגלים האלה של יהדות ממלכתית, של מדינה יהודית ולא רק מדינה של יהודים. הבעיה היא שכיום חלקים במגזר מפחדים מהצל של עצמם וחוששים להילחם על הדבר הפשוט שאמרנו לאורך כל שנות המדינה. אם לא נפחד להגיד את הדברים האלה, נראה שרובו המוחלט של הציבור הדתי מסכים בעניין".
המחלוקת אם המגזר נותר מאוחד או התפצל למגזרים שונים תלווה אותנו גם בסבב הנוכחי של הבחירות, ועם זה דבר אחד ברור: חלקי המגזר צריכים לשבת זה עם זה ולראות אם אכן מדובר בפערים בלתי ניתנים לגישור המצדיקים ריצה בשני ראשים.