נס גדול היה לנו

יעלי אליה מדי

אביבה חיים היא אישה מיוחדת. והמפגש איתה הוא שיעור גדול באמונה. אני פוגשת אותה ביום שהשמש זורחת, היא מרבה לחייך, כל כולה אור וחיות. קשה לנחש שמאחורי החיוך הגדול והחיות שלה מסתתר סיפור חיים מאתגר. “יש לי סיפור חיים מלא בניסים ובעזרת ה’” היא מספרת. “לא באתגרים, תמיד תגידי מילים חיוביות, תמיד תדברי בטוב” היא מציעה לי. נראה שהגישה שלה היא זו שגורמת לפניה להיות מוארים כל כך.

היא נשואה כבר 32 שנה לדוד חי הם הורים לשני בנים שהגיעו לעולם אחרי הרבה ניסיונות ו6 הפלות טבעיות, נתן בן 30 ודין בן 26 .
 עד שהבנים התגייסו לצבא הם חיו בניו יורק. כשהבנים התגייסו לשירות צבאי קרבי הם חזרו ארצה בעקבותיהם והתישבו בנתניה. דוד נוסע מידי פעם לעסקיו בניו יורק. בחודש אדר בשנה שעברה, בדיוק כשהתחילו ניצני הקורונה, דוד חזר מנסיעת עסקים. הוא נכנס ישר לבידוד ולא הרגיש טוב. הם חשבו שזה בהשפעת הנסיעה ושינוי השעות. כשהעייפות, החולשה וחוסר התיאבון לא עברו, אביבה התקשרה לרופא שהציע לעשות בדיקת קורונה. הבדיקה יצאה שלילית והרופא הרגיע שאין סיבה לדאגה, אבל אביבה לא הייתה רגועה. דוד בדרך כלל איש בריא וחזק. אחרי כמה ימים התחילה נפיחות ברגל של דוד וסימנים כחולים. בהתייעצות עם הרופא שחשב שמקור הנפיחות בקריש דם, הם נסעו מיד לבית חולים לניאדו בנתניה. בני הזוג חששו מהקורונה כי דוד היה בקבוצת סיכון. 

6 שנים לפני הוא הבריא ממחלת הסרטן. הם קיבלו חדר נפרד. בבית חולים החלו להופיע אצל דוד תסמינים של קשיי נשימה. בדיקת קורונה חוזרת שעשו שוב יצאה שלילית. תוך זמן קצר מצבו של דוד החמיר, הוא איבד נשימה, נזקק להחייאה והועבר לטיפול נמרץ. בדיקה נוספת באמצעות חומר ריאתי העלתה שדוד אכן חולה בקורונה. לאביבה היה כבר אסור להגיע אליו בשל הקורונה. במשך שלושה חודשים דוד שכב מורדם ומונשם בטיפול נמרץ. מצבו הבריאותי לא היה טוב והמדדים השתנו כל הזמן. במהלך התקופה מחליטה אביבה לשים לדוד בחדר טאבלט ודרכו היא מדברת איתו מהבית ולא משאירה אותו לבד. 

מה את אומרת לו?

“כל הזמן דברתי איתו ועודדתי אותו. אמרתי לו שהוא לא יכול למות עדיין, שהוא עוד צעיר, עוד לא חיתנו את הילדים, עוד לא ראינו נכדים ואין סיכוי שהוא עוזב אותי עכשיו. ביקשתי גם מהאחים שלו והגיסות לדבר אליו. צוות בית החולים התרגש מהדרך הזאת שלי לתקשר איתו. אני לא הייתי מוכנה לוותר עליו, על אף שהרופאים אמרו כל הזמן, שהסיכויים שיחיה קלושים. האמנתי באמונה שלמה שהוא יתעורר. יום אחד החלטתי לנסות גישה חדשה, לרגש אותו, דברתי איתו ואמרתי לו שהבן שלנו נתן רוצה להתחתן ולקבוע תאריך ושהוא לא יעשה את זה אם הוא לא יקום. אמרתי לו שבלעדיו הבן לא יתחתן. בעוד אני מדברת על חתונת הבן, דוד התחיל להזיז את הריסים ולאט לאט לפקוח את העיניים. התחלתי לצעוק לרופאים ולאחיות דרך הטאבלט שיבואו אליו, שהוא מתעורר. היתה התרגשות מאוד גדולה, קרה לנו נס גדול ואמיתי”.

ואז הוא מתעורר והולכים הביתה?

“ממש לא, הבן אדם היה מורדם ומונשם מעל שלושה חודשיים, לא ידענו איך הוא יקום. במשך זמן קצר הוא היה בלי חמצן, אולי היתה פגיעה מוחית, אי אפשר היה לדעת מה הנזקים. למזלנו ב”ה לא הייתה פגיעה מוחית, צוות המלאכים של בי”ח לניאדו טיפל בו במסירות רבה ולא ויתר עליו. זה היה תהליך איטי עד שהוא התעורר לגמרי והורידו ממנו את המכשירים, זה לקח חודש שבמהלכו גם היו ירידות ונאלצו להרדים אותו שוב ולהנשים מידי פעם. בדרך היה גם דום לב, ד”ר שפירו, רופא מטיפול נמרץ הציל את חיו שוב. היו לנו הרבה ניסים ודרך מרגשת של התקדמות ושיפור במצב שלו. אחרי חודש הוא היה צריך לעבור לשיקום, הוא לא הלך, לא דיבר, לא היה יכול להזיז את האצבעות. היה צריך ללמד אותו הכול מהתחלה והוא לא ילד. בזכות האמונה הגדולה והרצון שלו לחיות הוא הצליח להתקדם. את השיקום עברנו בבית לוינשטיין, גם שם יש צוות כל כך מיוחד. אני נדהמת ממסירות הנפש של העובדים שם שלא מוותרים. השרירים שלו היו נבולים אחרי כל התקופה שהוא ישן, לימדו אותו לעשות הכול מחדש. בהתחלה הוא אכל דרך הבטן, אחר כך שבועיים אכל דרך הפה מזון טחון, לאט לאט הוא יכל לאכול גם מזון רגיל. היום הוא הולך בעזרת הליכון וכל שלב  בהתקדמות שלו בכלל לא מובן מאליו. הכול בהשגחתו של מלך העולם וכל שלב משמח אותנו”.

תארי לי קצת את ההרגשה שלך כשאת מבינה שהוא חולה קורונה מורדם ומונשם

בשנייה אחת הרגשתי שאבדתי את הכול בחיים. רגע אחד הוא בבית, קצת חלש אמנם אבל בסדר, ואחרי כמה דקות הכול משתנה ואומרים לי שיכול להיות שהוא בכלל לא ישרוד. כשזה קרה הרופאים עוד לא ממש ידעו הרבה על הקורונה, הוא היה בין החולים הראשונים בארץ. החיים מלאים בהפתעות. אבל האמת היא שאף על פי שהרופאים היו מאוד פסימיים הרבה פעמים, אני האמנתי באמונה שלמה שננצח ולא הסכמתי לוותר.

האמנתי באמונה שלמה שהוא יתעורר. יום אחד החלטתי לנסות גישה חדשה, לרגש אותו, דברתי איתו ואמרתי לו שהבן שלנו נתן רוצה להתחתן ולקבוע תאריך ושהוא לא יעשה את זה אם הוא לא יקום

 

מאיפה היו לך הכוחות להתמודד?

דבר ראשון זו האמונה. אנחנו אמנם לא אנשים דתיים, אבל שנינו גדלנו בבתים מסורתיים ואלוהים מלווה אותנו בחיים. אני מדברת איתו כל הזמן, מבקשת ממנו ומרגישה שהוא שומר עלי. ידעתי שהוא לא יעזוב  אתנו. מטבעי אני טיפוס אופטימי ושמח ומשתדלת תמיד להוציא מילים טובות מהפה ולחשוב טוב. גם בית חולים הוא מקום מלא קדושה עם אנשים שרוצים לעזור והם נתנו לנו להרגיש שהם נלחמים איתנו.

מה את מאחלת לעצמכם?

שהניסים ימשיכו להתרחש בחיים שלנו ודוד יבריא לגמרי. שהקורונה תלך מהעולם ונחזור לחיים של פעם, להתחבק להיות עם המשפחה ביחד לשמוח לעשות את הדברים הפשוטים של החיים ושתמיד יהיו לנו טוב.

איזה מסר היית רוצה להעביר?

אני יודעת שאפשר לנצח את הקורונה, הנה אנחנו הדוגמא. צריך לחיות באמונה שהכול יסתדר בסוף, להאמין ולדבר על הטוב כל הזמן ולדעת שהאמונה היא הכוח הגדול שלנו, וכל הזמן קורים לנו נסים בחיים.

כתבות נוספות:

פרקי הלל

יעלי אליה מדי הבית של עמיחי ורינה אריאל נמצא באזור פסטורלי ומבודד באופן יחסי בקרית

קרא עוד »

ניגון הלב

יעלי אליה מדי עופר שניידר ירושלמי מלידה, נולד למשפחה חילונית אחד משלושה ילדים. היום גר

קרא עוד »

שר התורה

מאיר טרבלסי הידעת? בספרייתו של הרב עובדיה זצ”ל יש כ-40,000 ספרים! הרב נולד בשם “עובדיה

קרא עוד »

מהפכה של שמחה

צופיה לקס, סטנד-אפיסטית, שחקנית ויוצרת תיאטרון, אם לתשעה המתגוררת ביישוב עפרה, אישה מלאת אנרגיות השומרת

קרא עוד »

קריאת כיוון

אסף משניות בפעם הראשונה מאז ממשלתו של אהוד אולמרט הולכת המפלגה הדתית-לאומית, ימינה בגלגול הנוכחי,

קרא עוד »