בדרך לכותל

אביה, תן סימן

ערב אחד, חנן הגיע לביתנו בהפתעה וביקש שנוציא את האורגן שלנו כדי לנגן לנו שיר שכתב על אביה. התרגשנו והודינו מכל הלב השבור לחנן המתוק. לימים, חנן שר והפיק עבורנו ׳קליפ׳ מרטיט, שמלווה את המשפחה שלנו ברגעי שמחה וצער. מילות השיר ממחישות את הרגישות המיוחדת של חנן ואת הגעגוע לחבר אהוב, שלא ישוב - ׳׳אביה, תן סימן, שלח לנו חיוך קטן, שנשמח מזמן לזמן״...

שלט עין מאיר

01
את מתפללי הכותל קידמה שבת צלולה כיין ומפיצה אור יקרות. צעדתי בשמחה יחד עם בני היקר וסביבנו ריצדו קרני שמש חורפית עליזה. לא רבים פקדו את הכותל בשבת ׳׳בא אל פרעה״, שבת בר המצווה שלי… אולם, המניינים הקבועים שמרו על הגחלת בשבת של סוף גלות מצרים, ומלאו את הרחבה בקולות תפילה וערגה לישועה ולבניין בית הבחירה.
02
ההפוגה בגשמים בוודאי כואבת לחקלאים, אך מספקת הזדמנות ליציאה מהבית ל׳עוברי דרכים׳. אנו ניצלנו את יום השישי החמים, כדי לטייל במרחבי בנימין, במסגרת ׳טיולי ענת׳. בין השאר טיפסנו אל ׳גבעת כ״ח׳, ביער קולה, ליד צומת רנטיס, שמנציחה כ״ח ועוד 4 לוחמי חטיבת אלכסנדרוני, שנפלו בקרבות לשחרור אזור יער קולה, מהלגיון הירדני, בתקופת מלחמת השחרור.
משם סטינו ל׳מעיין מאיר׳ המבעבע למרגלות ׳נווה צוף׳.
צעירי היישוב השקיעו מאמצים רבים לנקות את מקור הנביעות ואת המערה הסמוכה ולבנות בריכות איגום למים הצלולים המבעבעים מן הסלע.
ליד ׳מעיין מאיר׳ התקינו צעירי היישוב שלט מאיר עיניים ועליו חקקו את שירו המופלא, של אחד הפזמונאים הציונים, הדגולים, המוכשרים והאהובים של הדור האחרון – יורם טהר לב ז״ל – ׳׳מעיין היה לי בין עשבי הבר, פינת ילדות נאמנה… חלקת הא-לוקים הקטנטנה…״ והפזמון – ׳׳חלקת א-לוקים ופיסת שמיים…״.
במשך שנים רבות טענו הערבים וחבריהם מהשמאל היהודי ההזוי, שזרזיפי המים הנובעים מהסלע שייכים להם, וניקוי הנביעה גרמה להם לאובדן כבד של מי השקיה יקרים…
מידי יום שישי התייצבו אנשי השמאל יחד עם חבריהם המוסלמים והפגינו באלימות נגד גזלת המים… הצבא התנהג איתם בכפפות של משי ולכן הם עשו מנהגם קבע ומידי יום שישי, גזלו זמן יקר של חיילים וקצינים רבים, שנאלצו לשמור על המפגינים מהתלקחות, מפלישה ומפגיעה במעיין ובתושבי נווה צוף והסביבה.
לאחר מכן סיירנו באתר חובלתא, כפר עברי מימי בית ראשון ושני בנווה צוף. ד״ר רפי בן בסט, ממייסדי נווה צוף, הוביל אותנו, בקפידה, בין הממצאים הקדומים, הגתות, המקווה העתיק, בין קברים משפחתיים – מכאן הביטוי ׳נאסף אל אבותיו׳. רפי נתן הסבר מקיף על השיטות המקומיות להפקת יין טהור, בתוך שקעים עגולים, שנחצבו בסלע. כאן, כנראה הפיקו את ׳׳יין הליסטון המתוק״ ויין מיוחד וטהור, שהועלה לירושלים, לניסוך על המזבח בבית המקדש.
משם נסענו לחוות בודדים ליד נווה צוף, שבמסירות נפש, עושים מאמצים כבירים, לשמור, בעשר אצבעות, על אדמות מדינה יקרות, שנגזלות לאור יום, בשיטתיות מטורפת, על ידי כפריים מוסלמים, שמתוגמלים היטב, במאות אלפי יורו, מהאיחוד האירופי.
כבר כתבתי כאן על מלחמת הקודש, להצלת וגאולת קרקעות המדינה הנגזלות. וגם הפעם, בא לי לבכות. כשיצאנו לצומת נווה צוף בקו חלמיש חילקתי חבילות של סוכריות ״מנטוס״ לחיילים המסורים ששמרו בעמדות. לא יכולתי להעלות על הדעת שכעבור ארבעה ימים מחבל שפל ונפשע ידרוס ויפצע חייל צה״ל יקר שניצב בשמירה על הצומת. נתפלל כולנו לרפואתו.
03
ביום חמישי נכנסנו משפחתי ואני ל׳היכל ארנה ירושלים׳ להשתתף בהופעה מדהימה ומרגשת, של חנן בן ארי. האחד והיחיד.
חנן יבדל״א, היה חברותא של אביה שלנו ז״ל ב׳הליכות עולם׳, בקרנ״ש.
לפני 14 שנה, לאחר שאביה נהרג, חנן היה ממש בתחילת דרכו האומנותית. הוא שמר איתנו על קשר חם ובא ביוזמתו לעודד אותנו. ערב אחד, חנן הגיע לביתנו בהפתעה וביקש שנוציא את האורגן שלנו כדי לנגן לנו שיר שכתב על אביה. התרגשנו והודינו מכל הלב השבור לחנן המתוק. לימים, חנן שר והפיק עבורנו ׳קליפ׳ מרטיט, שמלווה את המשפחה שלנו ברגעי שמחה וצער. מילות השיר ממחישות את הרגישות המיוחדת של חנן ואת הגעגוע לחבר אהוב, שלא ישוב – ׳׳אביה, תן סימן, שלח לנו חיוך קטן, שנשמח מזמן לזמן״…
למעלה מ8,000 מעריצים מכל הגילים ומכל העדות, דתיים ושאיינם דתיים, התקבצו לשמוע את חנן. וזאת לאחר שמילא שלוש פעמים, באותו שבוע, את ׳היכל מנורה׳ בתל אביב, בעשרות אלפי אוהדים, רובם ללא כיפות נראות לעין…
סוד הקסם של חנן, מלבד הכישרון הפנומנאלי, לכתוב מילים שנוגעות ולהלחין אותם בטוב טעם, באופן קליט, מקורי וסוחף, הם הפשטות שלו, הכנות, האנושיות, הענווה והאמונה. במשך ההופעה חנן הודה שוב ושוב לכל מי שסייע לו במשעולי הקריירה האומנותית המתגברת. לתורמים להד סטארט לפני עשור, להורים המסורים שתמכו בו בכל הצמתים ולרעייתו המופלאה – משענתו וביתו, לילדים שחסרים אותו, ואפילו על סבא שלו – חנניה, כתב שיר הערצה. בהופעה הענקית הזו, חנן דאג להקים במה נוספת, בירכתי הארנה, והציב עליה פסנתר. חנן עלה על הבמה המיוחדת הזו וניגן עליה שירים, כדי לתת תשומת לב כנה, גם לאלפים שישבו ביציעים הרחוקים, כי לא יכלו להשיג כרטיסים לשורות הראשונות באולם וב׳אורקסטרה׳. 

זו היתה מחווה קטנה, שבשבילי אמרה הכול. שלא כמו אמנים ידוענים, שעסוקים רק בעצמם, חנן מעמיק לחשוב ולעסוק ברגישות וביצירתיות, דווקא על הזולת, גם בשעה שהוא מוקף באלפי מעריצים שמרעיפים עליו טונות של אהבה, שעלולה ומסוגלת לבלבל גם את הותיקים שבאומנים.

חנן סיפר בהופעה מתוך הערכה והוקרה, על הקשר החם והמיוחד שלו עם כל אחד מבני משפחתו ועם חברי להקתו. הכרת הטוב, ואמונה גדולה, הם לדעתי סוד הקסם של האומן הענק הזה. ענק גם בענווה. אני בטוח שחנן, בע״ה, עוד לא אמר את המילה האחרונה בדרכו האמנותית המרשימה.

04 

 ביום שלישי, בשבוע שעבר, זכיתי להשתתף באירוע מרגש, לציון עשר שנים ליסוד ׳כרם רעים׳. התאספנו באולם בית הכנסת הזמני ביישוב. עבורי, ׳כרם רעים׳, שמתפתח בליבו של ׳כרם אביה׳, הוא, גילוי שכינה ממש. לפני כ-14 שנה, שמע אביה שלנו, שערבים רשעים, שרפו שוב את הכרם ליד טלמון ואף השחיתו את תשתיות הכרם באישון לילה. בקול שאינו משתמע לשתי פנים, ביקש ממני אביה: ׳אבא, חייבים לעזור להם׳!. אביה ראה בחזונו שעל אדמות הכרם, שניטע כדי לשמור על אדמות מדינה, יקום, בע״ה, יישוב לתפארת. הגענו לכרם וגילינו לשמחתנו, שהכורם הוא שלומי כהן, חברי לשיעור במרכז הרב. לאחר כמה חודשים אביה נהרג. מאז השתדלנו לקיים את צוואתו. הברכה של אביה שרתה בכל. ׳כרם אביה׳ הניב תוצרת משובחת של ענבי יין מתוקים ואנינים. מהר מאד, באופן פלאי, ביוזמתה של אמנה ובשיתוף גרעין ׳רעים׳ הונחו היסודות לישוב לתפארת. עשרות משפחות רכשו בתים צמודי קרקע, מרווחים וקיימים עוד מאות בבנייה ובתכנון. באירוע שמענו מאבי רואה, ראש מועצת בנימין, דאז, מחיים פוגל, חבר ׳אמנה׳, מישראל גנץ, ראש המועצה דהיום ומדובי גרינפלד, המזכיר החרוץ של היישוב, על המאמצים הכבירים שהביאו וצלחו ב״ה, להקמת היישוב הנפלא. ׳כרם רעים׳, היא חוליה חשובה, המחברת בין  היישובים בגוש טלמונים, הצופה על גוש דן – נריה, דולב, טלמון, נחליאל, חורש ירון, זית רענן וחרשה.

אביה נתן סימן ושלח לנו חיוך קטן, שנשמח מזמן לזמן.

05 

ואסיים במקרה מרתק. טרי מהשבוע.

רעייתי נוסעת בכל יום שישי לבקר את הוריה, בכפר מימון.  פעם בחודש, מצטרפת אליה ריבקי יפרח היקרה, בדרכה לנתיבות, לציונו הקדוש של הבבא סאלי זצ״ל. לפני כחודש, ריבקי נסעה להתפללכרגיל בציון הבבא סאלי, גם כדי לסייע, בע״ה לטיפול שעברתי בברך. אכן הטיפול עבר בהצלחה מרובה, ב״ה. אני שוב צועד לכותל כהרגלי. באותה הזדמנות, ביקשה ריבקי מהקב״ה, שבזכות הבבא סאלי, יאפשר לה להיכנס לציון הקדוש גם ביום ההילולא.

כשהגיעה ריבקי, השבוע, להילולא הגדולה, פסעה לעבר מבנה הציון וניסתה להיכנס למתחם התפילה, אך כל השערים היו נעולים.  לפתע, שמעה מישהי קוראת בשמה, והיה לה לפלא. 

ריבקי הביטה כה וכה והבחינה בידידה קרובה, שלא ראתה 20 שנה. זו הייתה אשת נינו של הבבא סאלי. ׳׳בואי, היכנסי עימי למתחם הציון״, הפצירה החברה. ריבקי שמחה מאד על ההזדמנות להתפלל בתוך הציון בעיצומו של יום ההילולא. אכן, כמו רוב התפילות שנענות כאן לרצון, גם התפילה הקטנה, שנשאה היא עצמה, כאן בציון, לפני 30 יום, נענתה אף היא. ותהי לה לאות ולמופת. 

שבת שלום של מופתים גלויים וסמויים, לבריאות טובה לכולנו ולישועת עם ישראל בארצו. 

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב…
יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…
תקשורת גוזמאית

תקשורת גוזמאית

01במוצאי השבת האחרונה נערכה הפגנה גדולה מאוד בתל אביב. להפגנה…