01
את מתפללי הכותל קידמה שבת צלולה כיין ומפיצה אור יקרות. צעדתי בשמחה יחד עם בני היקר וסביבנו ריצדו קרני שמש חורפית עליזה. לא רבים פקדו את הכותל בשבת ׳׳בא אל פרעה״, שבת בר המצווה שלי… אולם, המניינים הקבועים שמרו על הגחלת בשבת של סוף גלות מצרים, ומלאו את הרחבה בקולות תפילה וערגה לישועה ולבניין בית הבחירה.
02
ההפוגה בגשמים בוודאי כואבת לחקלאים, אך מספקת הזדמנות ליציאה מהבית ל׳עוברי דרכים׳. אנו ניצלנו את יום השישי החמים, כדי לטייל במרחבי בנימין, במסגרת ׳טיולי ענת׳. בין השאר טיפסנו אל ׳גבעת כ״ח׳, ביער קולה, ליד צומת רנטיס, שמנציחה כ״ח ועוד 4 לוחמי חטיבת אלכסנדרוני, שנפלו בקרבות לשחרור אזור יער קולה, מהלגיון הירדני, בתקופת מלחמת השחרור.
משם סטינו ל׳מעיין מאיר׳ המבעבע למרגלות ׳נווה צוף׳.
צעירי היישוב השקיעו מאמצים רבים לנקות את מקור הנביעות ואת המערה הסמוכה ולבנות בריכות איגום למים הצלולים המבעבעים מן הסלע.
ליד ׳מעיין מאיר׳ התקינו צעירי היישוב שלט מאיר עיניים ועליו חקקו את שירו המופלא, של אחד הפזמונאים הציונים, הדגולים, המוכשרים והאהובים של הדור האחרון – יורם טהר לב ז״ל – ׳׳מעיין היה לי בין עשבי הבר, פינת ילדות נאמנה… חלקת הא-לוקים הקטנטנה…״ והפזמון – ׳׳חלקת א-לוקים ופיסת שמיים…״.
במשך שנים רבות טענו הערבים וחבריהם מהשמאל היהודי ההזוי, שזרזיפי המים הנובעים מהסלע שייכים להם, וניקוי הנביעה גרמה להם לאובדן כבד של מי השקיה יקרים…
מידי יום שישי התייצבו אנשי השמאל יחד עם חבריהם המוסלמים והפגינו באלימות נגד גזלת המים… הצבא התנהג איתם בכפפות של משי ולכן הם עשו מנהגם קבע ומידי יום שישי, גזלו זמן יקר של חיילים וקצינים רבים, שנאלצו לשמור על המפגינים מהתלקחות, מפלישה ומפגיעה במעיין ובתושבי נווה צוף והסביבה.
לאחר מכן סיירנו באתר חובלתא, כפר עברי מימי בית ראשון ושני בנווה צוף. ד״ר רפי בן בסט, ממייסדי נווה צוף, הוביל אותנו, בקפידה, בין הממצאים הקדומים, הגתות, המקווה העתיק, בין קברים משפחתיים – מכאן הביטוי ׳נאסף אל אבותיו׳. רפי נתן הסבר מקיף על השיטות המקומיות להפקת יין טהור, בתוך שקעים עגולים, שנחצבו בסלע. כאן, כנראה הפיקו את ׳׳יין הליסטון המתוק״ ויין מיוחד וטהור, שהועלה לירושלים, לניסוך על המזבח בבית המקדש.
משם נסענו לחוות בודדים ליד נווה צוף, שבמסירות נפש, עושים מאמצים כבירים, לשמור, בעשר אצבעות, על אדמות מדינה יקרות, שנגזלות לאור יום, בשיטתיות מטורפת, על ידי כפריים מוסלמים, שמתוגמלים היטב, במאות אלפי יורו, מהאיחוד האירופי.
כבר כתבתי כאן על מלחמת הקודש, להצלת וגאולת קרקעות המדינה הנגזלות. וגם הפעם, בא לי לבכות. כשיצאנו לצומת נווה צוף בקו חלמיש חילקתי חבילות של סוכריות ״מנטוס״ לחיילים המסורים ששמרו בעמדות. לא יכולתי להעלות על הדעת שכעבור ארבעה ימים מחבל שפל ונפשע ידרוס ויפצע חייל צה״ל יקר שניצב בשמירה על הצומת. נתפלל כולנו לרפואתו.
03
ביום חמישי נכנסנו משפחתי ואני ל׳היכל ארנה ירושלים׳ להשתתף בהופעה מדהימה ומרגשת, של חנן בן ארי. האחד והיחיד.
חנן יבדל״א, היה חברותא של אביה שלנו ז״ל ב׳הליכות עולם׳, בקרנ״ש.
לפני 14 שנה, לאחר שאביה נהרג, חנן היה ממש בתחילת דרכו האומנותית. הוא שמר איתנו על קשר חם ובא ביוזמתו לעודד אותנו. ערב אחד, חנן הגיע לביתנו בהפתעה וביקש שנוציא את האורגן שלנו כדי לנגן לנו שיר שכתב על אביה. התרגשנו והודינו מכל הלב השבור לחנן המתוק. לימים, חנן שר והפיק עבורנו ׳קליפ׳ מרטיט, שמלווה את המשפחה שלנו ברגעי שמחה וצער. מילות השיר ממחישות את הרגישות המיוחדת של חנן ואת הגעגוע לחבר אהוב, שלא ישוב – ׳׳אביה, תן סימן, שלח לנו חיוך קטן, שנשמח מזמן לזמן״…
למעלה מ8,000 מעריצים מכל הגילים ומכל העדות, דתיים ושאיינם דתיים, התקבצו לשמוע את חנן. וזאת לאחר שמילא שלוש פעמים, באותו שבוע, את ׳היכל מנורה׳ בתל אביב, בעשרות אלפי אוהדים, רובם ללא כיפות נראות לעין…
סוד הקסם של חנן, מלבד הכישרון הפנומנאלי, לכתוב מילים שנוגעות ולהלחין אותם בטוב טעם, באופן קליט, מקורי וסוחף, הם הפשטות שלו, הכנות, האנושיות, הענווה והאמונה. במשך ההופעה חנן הודה שוב ושוב לכל מי שסייע לו במשעולי הקריירה האומנותית המתגברת. לתורמים להד סטארט לפני עשור, להורים המסורים שתמכו בו בכל הצמתים ולרעייתו המופלאה – משענתו וביתו, לילדים שחסרים אותו, ואפילו על סבא שלו – חנניה, כתב שיר הערצה. בהופעה הענקית הזו, חנן דאג להקים במה נוספת, בירכתי הארנה, והציב עליה פסנתר. חנן עלה על הבמה המיוחדת הזו וניגן עליה שירים, כדי לתת תשומת לב כנה, גם לאלפים שישבו ביציעים הרחוקים, כי לא יכלו להשיג כרטיסים לשורות הראשונות באולם וב׳אורקסטרה׳.
זו היתה מחווה קטנה, שבשבילי אמרה הכול. שלא כמו אמנים ידוענים, שעסוקים רק בעצמם, חנן מעמיק לחשוב ולעסוק ברגישות וביצירתיות, דווקא על הזולת, גם בשעה שהוא מוקף באלפי מעריצים שמרעיפים עליו טונות של אהבה, שעלולה ומסוגלת לבלבל גם את הותיקים שבאומנים.
חנן סיפר בהופעה מתוך הערכה והוקרה, על הקשר החם והמיוחד שלו עם כל אחד מבני משפחתו ועם חברי להקתו. הכרת הטוב, ואמונה גדולה, הם לדעתי סוד הקסם של האומן הענק הזה. ענק גם בענווה. אני בטוח שחנן, בע״ה, עוד לא אמר את המילה האחרונה בדרכו האמנותית המרשימה.
04
ביום שלישי, בשבוע שעבר, זכיתי להשתתף באירוע מרגש, לציון עשר שנים ליסוד ׳כרם רעים׳. התאספנו באולם בית הכנסת הזמני ביישוב. עבורי, ׳כרם רעים׳, שמתפתח בליבו של ׳כרם אביה׳, הוא, גילוי שכינה ממש. לפני כ-14 שנה, שמע אביה שלנו, שערבים רשעים, שרפו שוב את הכרם ליד טלמון ואף השחיתו את תשתיות הכרם באישון לילה. בקול שאינו משתמע לשתי פנים, ביקש ממני אביה: ׳אבא, חייבים לעזור להם׳!. אביה ראה בחזונו שעל אדמות הכרם, שניטע כדי לשמור על אדמות מדינה, יקום, בע״ה, יישוב לתפארת. הגענו לכרם וגילינו לשמחתנו, שהכורם הוא שלומי כהן, חברי לשיעור במרכז הרב. לאחר כמה חודשים אביה נהרג. מאז השתדלנו לקיים את צוואתו. הברכה של אביה שרתה בכל. ׳כרם אביה׳ הניב תוצרת משובחת של ענבי יין מתוקים ואנינים. מהר מאד, באופן פלאי, ביוזמתה של אמנה ובשיתוף גרעין ׳רעים׳ הונחו היסודות לישוב לתפארת. עשרות משפחות רכשו בתים צמודי קרקע, מרווחים וקיימים עוד מאות בבנייה ובתכנון. באירוע שמענו מאבי רואה, ראש מועצת בנימין, דאז, מחיים פוגל, חבר ׳אמנה׳, מישראל גנץ, ראש המועצה דהיום ומדובי גרינפלד, המזכיר החרוץ של היישוב, על המאמצים הכבירים שהביאו וצלחו ב״ה, להקמת היישוב הנפלא. ׳כרם רעים׳, היא חוליה חשובה, המחברת בין היישובים בגוש טלמונים, הצופה על גוש דן – נריה, דולב, טלמון, נחליאל, חורש ירון, זית רענן וחרשה.
אביה נתן סימן ושלח לנו חיוך קטן, שנשמח מזמן לזמן.
05
ואסיים במקרה מרתק. טרי מהשבוע.
רעייתי נוסעת בכל יום שישי לבקר את הוריה, בכפר מימון. פעם בחודש, מצטרפת אליה ריבקי יפרח היקרה, בדרכה לנתיבות, לציונו הקדוש של הבבא סאלי זצ״ל. לפני כחודש, ריבקי נסעה להתפללכרגיל בציון הבבא סאלי, גם כדי לסייע, בע״ה לטיפול שעברתי בברך. אכן הטיפול עבר בהצלחה מרובה, ב״ה. אני שוב צועד לכותל כהרגלי. באותה הזדמנות, ביקשה ריבקי מהקב״ה, שבזכות הבבא סאלי, יאפשר לה להיכנס לציון הקדוש גם ביום ההילולא.
כשהגיעה ריבקי, השבוע, להילולא הגדולה, פסעה לעבר מבנה הציון וניסתה להיכנס למתחם התפילה, אך כל השערים היו נעולים. לפתע, שמעה מישהי קוראת בשמה, והיה לה לפלא.
ריבקי הביטה כה וכה והבחינה בידידה קרובה, שלא ראתה 20 שנה. זו הייתה אשת נינו של הבבא סאלי. ׳׳בואי, היכנסי עימי למתחם הציון״, הפצירה החברה. ריבקי שמחה מאד על ההזדמנות להתפלל בתוך הציון בעיצומו של יום ההילולא. אכן, כמו רוב התפילות שנענות כאן לרצון, גם התפילה הקטנה, שנשאה היא עצמה, כאן בציון, לפני 30 יום, נענתה אף היא. ותהי לה לאות ולמופת.
שבת שלום של מופתים גלויים וסמויים, לבריאות טובה לכולנו ולישועת עם ישראל בארצו.
