הנרקסיסט: אחשוורוש. תמיד רוצה שהכול יהיה תחת שליטתו, פרפקציוניסט מעצבן כזה. הכוחות הנרקיסיסטיים שלו עלו לו לראש. ברוב שעות היום הוא עסוק בתרבות היופי של עצמו ושל תדמיתו בעיני אחרים. חשוב לו תמיד להיראות גדול מהחיים, הוא מתפרש לכל עבר ומשתלט. הוא יושב עם כל אחד, כביכול מנסה לגרום לו להאמין בעצמו, אבל בפועל מרים לו את המשבר.
בשורה התחתונה: ככל שאנו מספרים לאדם כמה הוא חייב להיות מושלם, כך אנו מפילים אותו עמוק-עמוק. השאיפה לשלמות היא בסופו של דבר מפתח לנפילות גדולות – הציפייה והרצון שהכול יהיה כמו שצריך מבלי יכולת להכיל את החסר.
הספקן הטורדני: המן סובל מהפרעה נפשית הנקראת ספקנות טורדנית. בלילות הוא לא ישן משום שהוא עסוק בחוסר השינה שלו. הוא מנסה להתיישב אצל כל אחד שרק ירצה לקבל אותו. מסוג האנשים שלא סובלים את ה״בדיעבד״ ורוצים הכל “לכתחילה״, בייחוד אלו שרוצים להיות מושלמים עד הסוף, אבל גם פוסט מודרניים עד הסוף. אלו שכבר מזמן התייאשו מהאמת, מהטוב – מעצמם.
מרוב דריכות ומתח אין לו חיים. הוא עסוק כל הזמן במערכת של ספקות. חושד בכל אחד, לא מסוגל לזרום או להשתחרר. דווקא הוא שרצה לשתול תחושת אי ודאות בתחושת הקיום האנושית, סופו שנתלה עם בניו על העץ, ובני בניו למדו תורה בבני ברק.
מסירות הנפש: אסתר. אסתר היא מסירות הנפש שמוכנה להאמין בדברי ר׳ נחמן בר יצחק בגמרא אשר טען כי “גדולה עברה לשמה ממצווה שלא לשמה״. גדלה ללא הורים ועל כן קיבלה על עצמה את ה׳ יתברך כהורה טוב ומכיל, ‘׳כי אבי ואמי עזבוני וה׳ יאספני״. מאמינה בכוח שטמון אצל כל אחד ואחד למסור את עצמו למען מולדתו הישראלית. מאמינה שיש בתוך כל אחד ואחד כוח אדיר. שצריך רק לסלק את האחשוורוש ואת ההמן שבתוכנו כדי לגלות את האסתר הנסתר שאצל כל אחד. בדרך כלל הקול שלה נשמע בתוך הלב אחרי פגיעה במישהו מהעם שלנו, וזה קצת חבל. זאת, משום שהיה אפשר לעורר את הקול הזה דווקא לעשות טוב, למשל בתוך הזוגיות או המשפחתיות, להאמין בטוב, ולמסור את הנפש אל הטוב.
המגילה נקראת על שמה, וזאת משום שהיא הצליחה להתגבר ולא נכנסה למצב פוסט טראומתי כפי שכל הפסיכולוגים בישרו שעתיד להיות. ואתם יודעים למה? רק בגלל סיבה אחת והיא האמונה שלה בטוב שבעם שלנו, האמונה העיוורת שהעם הזה הוא עם גדול שרק צריך להאמין בגודל שלו וזה אומר להאמין שכל ניסיון הוא כדי להופיע נס. כל משבר הוא לידה, כל צרה היא צוהר, כל ירידה היא לצורך עליה.
כוח המדמה: מרדכי. מהו כוח המדמה? זה נקרא “תכלת מרדכי״, כלומר חוט של תכלת שמזכיר לנו את התכלית. חוט של חכמה, של גדלות, שמוכן רק להופיע כשהמציאות כואבת. מרדכי מסוגל לאהוב ללא תנאי כל אחד ואחד, מאמין בטוב, שאפשר שנהיה ערבים זה לזה, כלומר להרגיש את השני ולהיות דומה בדומה עמו. מדמה גם מלשון אדמה, כלומר מרדכי הוא אדם המסוגל להתחבר נכון למציאות, לא להשתחוות לתרבות הקניונים או הסמארטפון, לעמוד איתן מתוך אמונה עיוורת שאין מה לחפש שם. מרדכי הוא בעל תפילה, בעל חזון, בעל יכולת לראות עמוק בתוך המציאות, כי המציאות היא האמת, ו״אמת מארץ תצמח״, על כן הוא מורה עלינו להקשיב למציאות וללמוד ממנה. את זאת נוכל להשיג רק על ידי שנהיה עמוק בתוך הקודש, בתוך הקודש העמוק, כי אלו המשקפיים שדרכם אפשר שנראה באמת שתמיד יש חוט של תקווה.
