איחוד מפלגות הימין

01
משהו קורה בימין בשבועות האחרונים. זרמים שלא היו מחוברים ביוני, עת הוקמה הממשלה, מתחילים אט אט לדבר. אפילו לתכנן מהלכים יחד. פרצופים חדשים נפגשו בהפגנות רעננה מחוץ לביתו של ראש הממשלה. פרצופים חדשים הגיעו גם לתמוך "בעוז ציון", המאחז שפונה השבוע בבנימין. השיח בין ההתנחלויות לפריפריה התחמם.
בצד אחד היו יוסי דגן ראש מועצת שומרון ועוד כמה פעילים שהסיטו את הספינה. מישיבה על הגדר במחאות נגד הממשלה הם הפכו אקטיבים. הקימו אוהל מחאה. ארגנו שלוש הפגנות וחיברו ראשי מועצות. אנשים שלא דיברו חודשים מצאו לעצמם זמן. בצד השני, פעילי ליכוד ואנשי ימין שהזהות היהודית חשובה להם, גם הפריפריה וההתיישבות. הם מכונים "ביביסטים" למרות שלא כולם כאלה. הם מספרים כי גם את נתניהו ידעו לתקוף כאשר סטה מהדרך.
02
בקיץ האחרון המחלוקת בין הצדדים התגברה. הליכודניקים טענו כי הממשלה קמה בחסות שתיקת המתנחלים – "הם לא הגיעו להפגנות", אמרו. המחלוקת עמדה למבחן סביב סוגיית אביתר. דגן ודניאלה ווייס חתמו על הסדר עם בני גנץ וירדו מהגבעה. המהלך היכה בליכודניקים. הם היו בטוחים שמחוללי ההתיישבות במאה הקודמת הפכו "שמאלנים". אחד הליכודניקים אמר לי "קבלנו את זה קשה. הבאנו אנשים לעזור באביתר ופתאום אנחנו מתקפלים? איזו צורה יש לזה". המחלוקת הפכה לקרע שהחריף סביב סוגיית העברת התקציב. אז יצאו אנשי הימין בקמפיין מתוכנן עם חשיפתה של איילה חסון וארגון עד כאן בנוגע לכספים של מפלגת רע"מ. בתחקיר נטען כי כספי המפלגה מגיעים לכאורה עד לעמותות הקשורות לארגון הטרור חמאס בעזה. התפתחה מהומה. נתלו שלטים. התקיימו הפגנות. אבל המתנחלים לא היו שם. הקרע הפך משבר. הימים חלפו והמתקפות של הימין בימין לא פסקו. ההנחה של מתנגדי הממשלה היא שכדי להפיל אותה צריך לחץ מימין בעיקר על חברי הכנסת של ימינה. אך זה לא קרה.
03
בינתיים המציאות זימנה אירועים שחייבו את הצדדים להיפגש דווקא מעבר לקו הירוק. מבלי להניח לרקע הפוליטי ולעובדה שלכל צד חשוב לשמור על הפופולאריות והרלוונטיות שלו בקרב מצביעי המחנה, ישנן סוגיות לא פתורות ביהודה ושומרון שמאתגרות את הממשלה מימין. אביתר והסחבת בהקמת הישיבה, מדיניות תקיפה של פינויים במאחזים, ישיבת חומש וחוק החשמל. כל אלו סוגיות שמחדדות את הפער בין הממשלה למתנחלים. לכאורה, אין משהו שלא קרה בממשלה הקודמת. המאחזים פונו ויושבו בעבר, באביתר נעשה סקר קרקעות אחרי שנים, בחומש הישיבה עומדת, וגם בממשלת נתניהו נבלמה הסדרת ההתיישבות הצעירה. אבל התזמון והפוליטיקה מרוממים את המאבק ומאחדים את השורות.
כעת לאן? לא ברור. גנץ ימינה ובנט יצטרכו להכריע בסוגיות אביתר חומש והחשמל. ככל שסימני השאלה ימשיכו להדהד גם המחאה תמשיך והלחץ יגבר. אנשי ימינה נזהרים בכבודו של גנץ. הם מצניעים כל פעולה התיישבותית. גנץ בנה מערכת יחסים עם אבו מאזן וכל פרסום כזה עלול לערער אותה. אבל בסוף יש ציבור והוא מרגיש במחאה. ולכן, לא רק צריך להביא תוצאות, אלא גם לא להתבייש לדבר עליהם.