כל אישה שחוותה לידה מכירה את הרגע הזה, כשהיא נמצאת בין צירי הלחץ האחרונים לבין רגע ההקלה המופלא שבו תינוקה מגיח לאוויר העולם. המעבר הזה, מהצפיפות הבלתי נסבלת אל המרחב החדש, מזכיר לנו משהו עמוק יותר: את יציאת מצרים.
בלידה, יש מצגים שונים שיכולים להשפיע על הדרך שבה התינוק מגיח. המצג הקלאסי הוא מצג ראש, שבו ראשו של התינוק פונה כלפי מטה, מוכן למסע. זהו המצג האופטימלי ללידה וגינלית, והוא מאפשר את יציאת הראש תחילה, דבר שמקל על שאר הגוף להיוולד בצורה טבעית יותר.
ישנם מצגים מאתגרים יותר: מצג עכוז, שבו עכוז התינוק או רגליו הם הראשונים להופיע בתעלת הלידה. מצג זה מעלה את הסיכון לסיבוכים, ולעיתים יש צורך בלידה מכשירנית או קיסרית כדי למנוע מצוקה עוברית. מצג רוחבי, שבו התינוק שוכב לרוחב הרחם, כמעט תמיד מחייב ניתוח קיסרי, מאחר ואין דרך בטוחה להוליד את התינוק בלידה רגילה כך גם לגבי מצג רגליים.
במצבים מסוימים, ניתן לבצע היפוך חיצוני – זאת פעולה רפואית בה אנחנו מנסים לשנות את תנוחת התינוק מבחוץ על ידי הפעלת לחץ עדין על הבטן. ההליך מתבצע בשבועות מתקדמים של ההיריון, בדרך כלל סביב שבוע 37, תחת פיקוח רפואי צמוד ותחת בדיקת על-קול. היפוך חיצוני יכול למנוע צורך בניתוח קיסרי, אך לא תמיד הוא מצליח, ולעיתים התינוק חוזר למצג הקודם לאחר ההיפוך. לא בכל הריון עכוז זה אפשרי. הדבר תלוי בגודל העובר, במיקום השליה, בכמות המים , ועוד. לעיתים נחליט לילד את האשה מיד לאחר ההיפוך, אם התנאים מתאימים, כדי למנוע היפוך חזרה.
גם ביציאת מצרים הדרך החוצה לא הייתה פשוטה או ישרה. המסע היה מפותל, עם ניסיונות, משברים ואפילו חזרה רגעית לאחור, עד שריבנו של עולם עשה היפוך. המצרים לחצו, כמו צירים הולכים ומתגברים, אך דווקא מתוך הלחץ הזה צמחה לידתו של עם. ואכן, לא תמיד אנחנו מבינים למה תהליכים בחיים שלנו צריכים להיות כואבים כל כך, אבל בדומה ללידה, גם הגאולה – האישית והלאומית – דורשת מאמץ, סבלנות ויכולת להתמודד עם מצבים לא צפויים.
רגע קריעת ים סוף מזכיר את המעבר הזה דרך תעלת הלידה. הרחם עוטף ומגן, כמו שהים עמד לישראל כחומה מימינם ומשמאלם. לפתע נפתח שביל, ודרך חדשה נפרשת. וכמו היילוד שנדחף אל אורו של עולם, כך עם ישראל יוצא מתוך מצרים, עובר דרך מֵי הלידה שלו, ומתבשר בלידתו כעם חופשי.
למרות שהמצגים השונים בלידה יכולים להקשות על המעבר, בסופו של דבר החיים מוצאים להם נתיב. כך גם בגאולה – כל עיכוב, כל פיתול, כל מעבר קשה, הוא חלק מהמסע אל החירות. האישה היולדת יודעת שסופו של מסלול הכאב הזה יסתיים בתינוק מתוק. כך בתהליך הגאולה. אם נשכיל לזכור שהכאב הוא זמני, אבל החיים שנולדים ממנו הם הנצח, נוכל להתגבר על כל כאבי הלידה. ■
