גליון 511

מיומנה של מטפלת

אם זו היתה אחותך

ענת גופשטיין

ענת גופשטיין

פסיכותרפיסטית ומנחת הורים

קשה במיוחד לראות את הצער והכאב של המשפחות הדואבות, שאין להן לא יום ולא לילה. הם כועסים ודואגים כל כך לילדה שלהם, מתחננים לעזרה, ומנסים לעורר את המערכת, שאדישה לגורל בתם.

הוא אמר לה שהוא יעזור לה לברוח מההוסטל, יקח אותה לדירה של חבר, בה אף אחד לא ימצא אותה. הרעיון קסם לה. היא נערה בסיכון, שמתקשה להבחין בין טוב לרע, נערה שרוצה להיות עצמאית, מורדת בהורים ובמערכת ומפתחת תלות בטיפוסים מפוקפקים שמנצלים אותה. הוא הבטיח לה הבטחות, אמר שישמור עליה ושם תהיה מוגנת, והיא הלכה אחריו בעיניים עצומות.
הוא לקח אותה לדירה בצפון הארץ, ושם נוצלה קשות על ידי עבריינים ערבים שקיללו אותה ואת כל היהודים, פגעו בה ואיימו עליה שיקחו אותה לשטחי הרשות. אם לא תקשיב להם היא לא תראה אור יום. זה הפחיד אותה מאוד. רגעים של אימה עברו עליה. ישנה טענה, לפיה המשטרה ידעה היכן הקטינה נמצאת, אך פחדה להיכנס לדירה.
מתוך אומץ ותעוזה בלתי רגילים, היא הצליחה לנצל רגע של חוסר תשומת לב וברחה חזרה למוסד שממנו ברחה. כעת היא מנסה לעכל את הטראומה המטורפת שעברה.
לא שמעתם על הסיפור הזה מעולם. הוא לא פורסם, כי כאשר מדובר בפשיעה לאומנית ופלילית, מערכת אכיפת החוק והתקשורת עושים יד אחת כדי להסתיר את האמת מעיני הציבור. כמו רוב הנערות בסיכון, זהו עוד סיפור עצוב על ילדה של אף אחד, שנופלת בין הכסאות. אלו בנות, אשר צו של בית המשפט אמור להגן עליהן מפני סכנה. אך בפועל, הבנות האלו נותרות חסרות הגנה וחסרות ישע.
מדי יום אנחנו בארגון להב"ה מקבלים פניות ממשפחות ומאנשי צוות, על-מנת שנסייע למצוא את הנעדרות. אנו משתדלים לגייס את מיטב המוחות, על מנת לסייע באיתור הבנות. במקביל, אנו מקבלים דיווחים מהשטח, מאנשים טובים ורגישים שאכפת להם, שראו או שמעו שיש בת במצוקה, וזה הציל לא מעט בנות. אלו בנות, אשר כל דקה מחוץ למוסד מהווה סכנה עבורן. אנו משתדלים לחפש אותם, לעורר גורם אנושי במערכות במדינה, שיתן מענה עבורן, אך התחושה הכללית היא, לדאבוננו, שאין מענה, וזה לא מעניין.
לרוב גם לא יעצרו ולא יחקרו את הפוגעים, ועובדה זו גורמת לכך שהפגיעה נמשכת, וכן נוצרת פגיעה נוספת. לאחרונה מגיעים אלינו מקרים קשים, שכל מי ששומע עליהם מתקשה לעכל ולהבין את האדישות של המערכת, אשר אמורה להגן על הבנות המסכנות. קשה במיוחד לראות את הצער והכאב של המשפחות הדואבות, שאין להן לא יום ולא לילה. הם כועסים ודואגים כל כך לילדה שלהם, מתחננים לעזרה, ומנסים לעורר את המערכת, שאדישה לגורל בתם.
ישנם הטוענים – זה רצונה של הבת, זכותה לבחור לעצמה את חייה. ואני שואלת – האם ילדה בת 13 מספיק בוגרת בשביל להחליט החלטות כה גורליות? וגם אם נניח שהיא רוצה, האם נאפשר לילדה שרוצה בכך לפגוע בעצמה? האם נאפשר לה להרוס את חייה? יש אנשים שאומרים לי: "עזבי את הבנות האלו, זו בעיה שלהם". ואני משיבה להם בשאלה אחת פשוטה: "ואם זו היתה אחותך?".

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה למעלה