בדורות הקודמים, סוגי העיסוק ותנאי העבודה היו קשים פי כמה וכמה מאשר היום – רוב העבודות דרשו עבודה פיזית מאומצת, במשך שעות ארוכות, תוך חשיפה לסכנות רבות, ללא אמצעי מיגון מקובלים. ואילו היום, בעולם המודרני, מדובר בעבודה במשרד ממוזג בדרך כלל, שהיא אמנם נוחה יותר מאשר עבודת כפיים – אך מסתבר שהיא עלולה לגרום אף היא לתחלואה רבה. לפני כמה עשרות שנים החלו דיווחים על כאבי ראש, עייפות, יובש העור וגרד בקרב עובדים בבנייני משרדים חדשים. בדו״ח של ארגון הבריאות העולמי משנת 1984 נקבע כי עד 30% מהבניינים החדשים סובלים מאיכות ירודה של אוורור פנימי, ואז הוטבע הכינוי ׳תסמונת הבניין החולה׳. ואכן, כאשר נבדקו הסיבות למגפת האלרגיה שפקדה את שוודיה בשנות השמונים, מחקר שנערך בשנת 1989, נמצאו הבניינים אשמים. כתוצאה מכך, החלו לתת את הדעת לשיפור בתהליכי היצור של חומרי הבנייה ושל מערכות מיזוג האוויר בבניינים, ואכן הייתה ירידה במספר הדיווחים על התסמונת. מאז שנת 2006 ממליץ הגוף השוודי הלאומי להחליף את שם התסמונת מ׳תסמונת הבניין החולה׳ לביטויים כמו ׳תחלואה הקשורה במבנה׳ או ׳רגישות אישית לכימיקלים מרובים׳.
בארץ שכיחות התלונות על תחלואה ונזק תעסוקתיים בעקבות פגמים באוורור ובמיזוג האוויר היא כ-30%. תוארו הבדלים מגדריים – נשים סובלות יותר מגברים מבעיות אלו, אולי כי הן נוטות לעבודות משרדיות ויוצאות פחות לשטח, ואולי כי אצלן קיימת פעילות מוגברת של מערכת החיסון. אחד מהפתרונות המוצעים הוא הגברת אוורור המבנה, שאיבת אבק סדירה עם פילטרים הלוכדים חלקיקים קטנים, ניקוי גג המבנה מעובש וחומרים אחרים, סילוק תרכובות אורגניות נדיפות פולטי כימיקלים, ועוד. אין ספק שהמודעות לנושא חשובה מאוד לבריאות העובדים והדיירים באותם בניינים, והיא עשויה גם לחסוך למשק אלפי ימי עבודה היורדים היום לטמיון בגלל מחלות נשימה ועוד.
תנאי התברואה הם קריטיים לשביעות הרצון של העובד. וזה משפיע כמובן על התפוקה. וזה נכון בכל מקצוע, וגם ברפואה. בעבודת מחקר שבוצעה ב-150 בתי חולים שונים באנגליה נמצא שככל ששביעות רצון הרופאים ממקום עבודתם ומשכרם הייתה גבוהה יותר, כך איכות הטיפול שהוענקה לחולים במוסדות הרפואיים בה עבדו רופאים אלו הייתה גבוהה יותר, ושיעורי התמותה היו נמוכים יותר. בין השאר נבדק אם אנשי הצוות הרפואי ימליצו לחבריהם להתאשפז בבית חולים בו הם עובדים, מתוך תחושה שרמת הטיפול אמינה וטובה, ומתוך כך נמצא מתאם ישיר בין תשובות חיוביות לבין רמת הטיפול בחולים באופן מעשי. שאלות מכוונות כאלו יכולות לסייע כמעין ׳תמרור אזהרה׳ למערכת הבריאות לצורך טיפול נקודתי במוסדות עם כשל תפקודי.
גם ברפואה ישנם פערים מגדריים בין רופאות לרופאים. סקר שנערך בבריטניה עולה כי קיים פער של 25% בין שכרם של רופאים גברים לבין שכרן של הרופאות. הפער הממוצע עומד על 25%, ולא השתנה מאז שנת 2000. לא נמצאה סיבה סבירה לשוני זה, כאשר במגזר של אחיות ואחים, למשל, פער זה לא קיים, וכנ״ל לגבי פרמדיקים ורוקחים. מסקנות המחקר הן שאמנם הסיבה עלומה, אך החוקרים העלו השערות הקשורות לדרגה, לתפקידי ניהול אותם ממלאים רופאים גברים בתדירות גבוהה יותר ועוד.
למרות שינוי איטי בממדי התופעה, עדיין מקובל בצדק לראות שרוב המנהלים הבכירים בכל התחומים הם גברים. ייתכן שהסיבה היא שתפקידי ניהול בכירים באופן טבעי אינם כוללים שעות עבודה ׳נורמליות׳, ובשעות לחץ המנהלים עשויים להיות מנותקים מביתם ברוב שעות היממה וזאת במשך תקופה ארוכה, ויתכן גם שהמתח והלחץ שבהם נמצאים מנהלים בכירים אינם מתאימים לרוב בנות המין הנשי. מכר שאשתו עבדה תקופה מסוימת בתפקיד ניהולי בכיר אמר לי שבאותה תקופה דווקא השתפרו מאוד חיי המשפחה שלהם, מפני שאחרי שבמשך כל היום אשתו התדיינה עם מנהלים קשוחים ואנשי ציבור מפולפלים – היא ראתה בבית כמין עוגן הצלה, ובו שמרה על רוגע ועל שלווה ועל נחת רוח הרבה יותר מאשר בחיי היום יום הרגילים לפני ואחרי אותו תפקיד… ■
