01
בשנים שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים התנהל דיון ביחס לקו בר-לב, קו המוצבים שנבנה לאורך תעלת סואץ, וקרס לאחר מכן במלחמת יום הכיפורים. גם במהלך מלחמת ההתשה נהרגו שם חיילים רבים. סיפרה לי גב' מרים רענן: הרב יחזקאל אברמסקי, נשיא מועצת גדולי התורה, נהג להתארח במלון של הורי בתלפיות, ופעם אמי שאלה אותו לדעתו על קו בר-לב. הוא ענה לה: "אני לא יכול לתת עצות שנוגעות לחיי ילדים של מישהו אחר…" [אגב, נכדו יונתן הי"ד נהרג כנער במלחמת השחרור בירושלים מפגיעת צלף ירדני. מ.ד.]
02
לרבי ישראל יעקב פישר, שהיה פוסק גדול וראב"ד בד"ץ העדה החרדית בירושלים, היה כוח היתר גדול ומסורות הלכתיות ייחודיות. זכיתי להביא בפניו שאלות רבות, וכמה פעמים שאלתיו אצל מי שימש בהלכה, והתחמק, משום מה. בסביבתו סיפרו שהוא למד אצל הרב מטפליק [רבי שמשון אהרון פולונסקי, שהיה פוסק גדול בירושלים, ממקורבי הרב קוק ור' יוסף חיים זוננפלד. מ.ד.]. שאלתיו אם כך הוא, והוא הכחיש ושוב התחמק. פעם סיפרתי לרב משה הלברשטאם, בעל שו"ת "דברי משה" וחבר הבד"ץ, על כמה מתשובותיו של הרב פישר, והוא אמר שאכן יש לו כוח היתר גדול, ומסורותיו ייחודיות ביותר, אבל אחרי פסיקת אדם גדול כזה אין מקום להרהר.
בשיחה עם הרב שמואל צבי חסידה, התחזקה אצלי הערכה זו. כך הוא סיפר: 'גם אבי עסק בשחיטה, התגוררנו בשכונת בית ישראל, וכך זכינו להתקרב לרב מטפליק. הוא היה פוסק גדול ותמיד שאלנו אותו. כילדים קטנים, היה אבי לוקח אותי ואת אחי אליו, והוא היה בוחן אותנו על לימודנו, וצובט אותנו בצביטה של חיבה בלחי [אולי זה המקור ל"סטירת החיבה" של הרב עובדיה יוסף, שהיה כנראה מתלמידי החכמים ששימשוהו בהוראה…מ.ד.]. גדולי הפוסקים, כגון הרב שמואל ווזנר, הרב שלמה זלמן אויערבך והרב ישראל יעקב פישר, שימשוהו בהוראה. אחרי פטירת הרב מטפליק, היה אבי הולך תמיד לשאול את רבי ישראל יעקב פישר, וזה בוודאי משום ששימש אצלו הרבה בהוראה וראהו כממשיכו'.
והמשיך: 'אחד מזיכרונות ילדותי קשור לדודי, הרב יש"י חסידה, שהיה חוקר ב"מוסד הרב קוק" וחיבר ספרים רבים. בילדותי הוא עבד כשוחט בכפר אתא. ביום שישי אחד לפנות בוקר התעוררתי לקול רעשים בחצר ביתנו ברח' באר שבע (אז – בבית ישראל. מ.ד.). ראיתי פתאום את דודי, שבכלל התגורר בכפר אתא, ואת הרב בנימין מנדלסון, רב הכפר (לימים – רב המושב קוממיות). הם ישבו לשתות קפה, ואז היה צריך להרתיח מים בפרימוס, ובטקס גדול. הבנתי שהסיפור הוא כזה: דודי שחט בהמה, הכל היה כשר. הבשר הקדמי התחיל להימכר לאנשי הכפר, אבל לפתע שמו לב שיש בעיה בחלק האחורי בבשר הבהמה (ספק בענין "בוקא דאטמא", המוזכר במס' חולין). הרב מנדלסון עיין בדבר ולא הצליח להכריע. הם החליטו שייקחו את החלק המסופק בבהמה, ייסעו לירושלים וישאלו את הרב מטפליק. הדבר היה דחוף גם משום שחלק מהאנשים כבר קנו מבשר בהמה זו לשבת. הם הגיעו עם מונית בשעה ארבע לפנות בוקר אל הרב מטפליק, ופרסו לפניו את שאלתם, הקשה גם לו. הוא התחיל להוציא ספרים, אמר להם שיצטרך זמן לעיין בדבר, ושישובו אליו בעוד כשעתיים. בינתיים הם נכנסו להמתין בביתנו. כשחזרו אל הרב מטפליק הוא החל לבכות, דמעותיו זלגו בעת שהוציא מפיו את המילה "כשר", אחרי מאמץ רב למצוא דרך מבוססת להתיר, וביקשם שיתנו 20 ק"ג מהבשר לעניים (יש לזה מקור, כשמתירים בהמה בקושי רב). הם שבו לכפר ועשו כדבריו.'
03
דרכי להביא כאן עדויות וסיפורים שראיתי או שמעתי בעצמי, אבל לערך הרב בהבנת דרך הפסיקה של גדולי ישראל שהסתופפו בצלו של הרב מטפליק, אעתיק כאן מתוך מה שסיפר עליו הסופר ש"י עגנון, ראיתיו בכתב עת ישן ולא נפוץ ("שנה בשנה", תשל"א): "…בבית הכנסת לא היה אלא זקן אחד מטייל אילך ואילך וחשב מחשבות בתורה. דרך הילוכו הגיע לשולחן וביקש רשות לצאת ידי חובתו באתרוגי. אמרתי לו הרי הוא נתון לך במתנה. לאחר שבירך אמרתי לו רבי, היכן אתרוגו?…ישב ואמר: בעל בית אחד דר בשכונתי, אדם קשה, כעסן ורגזן, אבל מהדר במצוות. לקח לו אתרוג במחיר יקר ונתגאה בו לפני שכניו שאין כיוצא בו הדר שבהדר. בבוקר שמעתי קול בכייה של תינוקת יוצא מביתו. אמרתי לאשתי, קול בכייה של תינוקת אני שומע, לכי וראי על שום מה התינוקת בוכה. אמרה אשתי: שיחקה התינוקת באתרוגו של אביה החורג ונפל האתרוג מידה ונשברה פיטמתו והכתה אותה אמה ואמרה לאשתי: יודעת עלובה זו מה מוכן לה מבעלה מחמת מעשה בתה שהכניסה לו מבעלה הראשון. שאלתי את אשתי והיכן הוא עכשיו? אמרה אשתי, היכן הוא? רץ למקווה ליטבול קודם נטילת הלולב… נטלתי אתרוגי והלכתי אצל התינוקת ואמרתי לה, אל תבכי, הא לך אתרוגי שלי ותני אותו לאמך, ואם יאמר אביך דבר, אז תאמר לו אמך, הרב היה כאן וראה את אתרוגך ואמר שאינו כשר, וכדי לזכותך במצוה כשרה נתן לך את האתרוג שלו במתנה…". תיאור נפלא של סדרי עדיפויות הלכתיים אצל גדולי הפוסקים. ■
meirdorfman@gmail.com
