גליון 511

האם השני היא תולעת כשרה?

הרב מנחם בורשטיין

מעשה שהיה כך היה.

אמו"ר היה תמיד אומר: "כשאתה לומד בישיבה למד קודם כל את הסדר המקובל. אבל אל תשכח שישנם ששה סדרי משנה ולא צריך לשכוח שיש גם זרעים, קדשים וטהרות". בעקבות כך, השתדלתי להקדיש זמן לסדרים אלו ומתוך כך הגעתי לעיסוק בענייני המקדש. כאשר שוחחתי עם ידידים וחברים ראיתי שנושא בניין המקדש, לצערי, די רחוק מתודעת הציבור וחיפשתי דרכים לפיתרון הבעיה.

התייעצתי עם שלושה גדולי עולם: מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק – זצ"ל, המשגיח של אמו"ר הרב יחזקאל לווינשטיין זצ"ל, וראש ישיבת פוניבז' הרב מנחם מן שך זצ"ל. והנה, שלושתם נתנו לי בעצם את אותה עצה: התעסק ולמד את הדברים "היפים" ומושכי הלב של המשכן והמקדש ומתוך כך תאהיב את נושא המקדש על הציבור וכך הציבור יצפה יותר לבניינו.

התחלתי לאסוף מכל קצווי תבל את צמחי הקטורת. ניסיתי לברר מהי התכלת, מהו ארגמן ומהי תולעת שני והאם יש לנו כיום את השמיר האגדי של המשכן.

ניסיתי לאסוף מסורות שונות של שירת הלוויים ולברר היכן בעצם נעלמו כלי המקדש. זכיתי ב"ה לעידוד מגדולי ישראל על עבודתי והשתדלתי להשקיע רבות בשיעורים, בהרצאות בארץ ובחו"ל.

לקראת פרשיות המשכן אשתדל לספר לכם ולעדכן אתכם בנושא ואודה לכם אם תאלפוני בינה ותוסיפו מכם נופך על עבודתי.

נתחיל דווקא ב-"תולעת השני":

תולעת שני הוא צמר הצבוע בתולעת. הצמר היה אדום שמסמל את החטא ואת השפלות. תולעת השני שימשה במשכן לכיסויים ולבגדי הכהן וכן הייתה חלק בהכנת האפר מפרה אדומה, ובטהרת המצורע. "ושני תולעת זה שאומרין לו מה שני תולעת הזה תחילתו לבן ונשתנה ע"י האור ונעשה שני תולעת, אף אתה שהגבהת עצמיך תחילה ונעשית גס רוח, עכשיו חזור בך והשפל עצמיך, כדי שיקיים עליך, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (מדרש הגדול ויקרא יד, ד). כך גם בשעיר המשתלח היו שמים לשון של זהורית (תולעת שני) שבדרך כלל הייתה מלבינה לאחר השילוח.

כדי ללמוד את הנושא לעומק ניגשתי לבירור מקור הצבע.

יצאתי לחפש את תולעת השני ונעזרתי במחקריהם של ידידינו פרופ' יהודה פליקס , פרופ' משה שטרנליכט ופרופ' צבי קורן.

במקביל חקר ידידנו רבי זכריה דורי את ההיסטוריה הארוכה של צבע מיוחד זה בחיפושים שנערכו באזור הצפון נמצאו כנימות שונות על עצי אלון שיכלו להתאים למתואר בדברי חז"ל וכן לדרישה בתוספתא (מנחות פ"ט) "הביאה שלא מן התולעת שבהרים- פסולה" .

כך שנראה שתולעת השני נלקחה מכנימה מסוימת, אולי הקרמיל, שגדלה על עצי האלון.

מאז נערכו מחקרים רבים בנושא, לאחרונה מצא ידידי פרופ' זהר עמר, צבע שהופק מכנימות שונות שנמצאו על עצי אלון שונים בצפון. וכך הוא סיפר לנו: "הכנימות שנאספו היו מלאות ביצים ומגע בהם גרם להתפוצצותם ולצביעת אצבעות הידיים באדום… לאחר כשנתיים הצלחתי לראשונה להפיק צבע באמצעות טכניקות שתוארו במקורות ערבים מימי הביניים. הצבע שהתקבל היה צבע אדום, אולם כאשר התקבע עם סיבי הצמר הוא הפך לצבע כתום עז…". האם עובדה זו אומרת שזו לא הכנימה הנכונה וצריך לחזור לכנימות הקודמות? זו נקודה שיש לבררה לעומק.

חז"ל לימדונו שכל החומרים שהיו במשכן ובמקדש היו צריכים להיות כשרים. כל דבר למלאכת שמיים צריך להיות "מן המותר בפיך". אם כך, כיצד זה שלקחו צבע מתוך תולעת? האם ישנה אפשרות בכלל שתולעת תהיה כשרה? אם לאו, כיצד השתמשו בה?

זה דווקא הייתי רוצה לשמוע מכם. pvpuah@gmail.com

רוצים לקבל את המאמר של הרב מנחם בורשטין למייל לפני כולם?

גלילה למעלה