גליון 511

האם ילד שמתחצף הוא ילד שרע לו?

הרבנית אהובה צוקרמן

יש לי בן בן 4, מתוק בעיקרון, אבל הוא לא מפסיק לצעוק, להתחצף ואפילו לפעמים להכות. אני די חסרת אונים מולו. אני מבינה שאין ילד רע אלא ילד שרע לו, וזה מאוד מתסכל אותי, כי אנחנו ממש משתדלים לתת לו את כל צרכיו ושברנו את הראש אם יש גורמים אחרים בעייתיים שנוכל להסיר או לפתור כדי שיחזור לעצמו, אבל אני לא מוצאת.  אולי אני עושה לו רע בלי לשים לב? אולי תוכלי להאיר את עיניי

תשובה

אימא יקרה, את ודאי צודקת שאין ילד רע. אין בכלל יהודי רע במהות, יש התנהגות לא טובה, יש מעשים רעים, וחשוב להפריד בין המהות להתנהגות. אבל מכאן עד להסבר שההתנהגות נובעת ממצב סביבתי שאינו תלוי בו וגורם לו להיות רע? זה דורש ברור רציני.

נשמע יפה שאומרים שהוא מתנהג לא יפה כי רע לו, מין לימוד זכות על הילד המושלם שאלמלא היה לו רע היו רואים זאת, אך בו בזמן אנו עושים משפט שדה לסובבים אותו: להורים, לגן, למצב הכלכלי או בעצם לאלוקים, שנתן לו את כל אלו. ההאשמה הזאת לא נחמדה כלל. למה האשמה אוטומטית של אחרים היא לגיטימית? יותר מכך, היא פשוט לא נכונה, ונברר זאת קצת.

יש שתי דרכים עקרוניות להבין את התנהלות האדם: הדרך המצויה בתרבות שלנו היא לחפש את הגורמים להתנהגות (לא הכילו אותו, הוא רעב, הוא עייף, חסרה לו תשומת לב…), ודרך אחרת, שלענ"ד התורה אומרת, היא להבין שהתנהגות האדם תלויה ברצונו. האדם הוא יצור בחירי. זו הנקודה המרכזית שמאפיינת את האדם: צלם אלוקים שבו, החופש לבחור בין טוב לרע (הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים).

ולכן לא נשאל לָמה אלא לְמה. מה הרצון שעומד ביסוד המעשה. לא נחפש גורמים אלה מה הוא רוצה (כמובן, אם נשאל אותו הוא לא ידע לומר מה הרצון שלו, כי להרבה מהרצונות שלנו כילדים וכמבוגרים איננו מודעים, אך את זה נראה בפעם אחרת).

ההבנה הבסיסית שמופיעה גם בפרשתנו היא שה' נתן לפנינו את החיים ואת המוות, את הטוב ואת הרע, והוא ממליץ לנו לבחור בחיים. זה אפשרי לנו וזה בידינו. 

נכון שיש מצב של חוסר ידיעה מהו הטוב ומהו הרע, אבל נראה לי שהילד שאת מדברת עליו יודע מצוין שלא טוב בעיניכם ולא מתאים לחינוך ולו להתנהג כך.

האמת היא שזו שאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו, ודאי בימים אלו של חשבון נפש. כי אם אני "חושב את העבר להכרח ושלא מצד בחירתו החופשית בחר בעיוות דרכיו… דבר זה מביא שאין האדם פונה כלל לתשובה,ומתרחק ממנה", כדברי הרב חרל"פ.

רק כשהאדם מכיר באחריותו מתחילים התנועה של התשובה והשינוי המיוחל, כי ברור שכשהאדם מקבל אחריות הוא ישנה את חייו לטובה.

את לא יכולה להסביר את כל זה לילד, אבל אפשר לפחות להימנע מלהרגיל אותו לחשיבה שמסירה ממנו אחריות (שהוא מתנהג כך בגללנו או משום שהוא עייף או כי לקחו לו וכו'). אנחנו ההורים שה' בחר לו לטובתו הנצחית, ואנו משתדלים עד כמה שידנו משגת ומשאירים לו את האחריות למעשיו מתוך אמון ביכולת שלו לבחור. 

יש עוד הרבה מה להעמיק ולברר, ואת מוזמנת לשאול.

בהצלחה, אהובה

בברכה,

הרבנית אהובה צוקרמן

תאריך השאלה:

2021-11-11
גלילה למעלה