לאחרונה נחשפה פרשיה נוספת, מיני רבות, הקשורה ללשכת עורכי הדין. מטעמי אופיו של העלון וזמן קריאתו, לא יפורטו כאן פרטי הפרשיה שנחשפה, אך די אם נאמר, כי מדובר על ניהול קשר אינטימי, שאינו תקין, בין יו״ר לשכת עורכי הדין, עו״ד אבי חימי, לבין עו״ד שהיתה מועמדת לשיפוט וביקשה ממנו את המלצתו.
לשכת עורכי הדין היא ארגון ענק, החולש על כ-100,000 עורכי דין פעילים, שמעניק שירותים באופן מסוים גם לסטודנטים למשפטים, מתמחים, עורכי דין שפרשו או שמונו לתפקידים אחרים. מדובר בארגון בעל מעמד סטטוטורי (כלומר הוקם בהתאם לחוק), שהוענקו לו סמכויות נרחבות ביותר.
בין היתר, מופקדת הלשכה על הסמכת עורכי הדין; על הפיקוח האתי על פעילותם; עוסקת בהשמת עורכי דין (ומעסיקה בעצמה לא מעטים); מופקדת על הקשר שבין עורכי הדין לבית המשפט.
אך מעבר להיותה הגילדה המקצועית של עורכי הדין, ללשכה סמכויות נוספות, והיא מעורבת לעומק בפעילותן של כלל הרשויות במדינה. בין היתר, כל הצעת חוק שמוגשת בכנסת מועברת לעיון הלשכה, לה ועדות ארציות ומחוזיות בתחומי המשפט השונים, אליהן מזומנים בעלי תפקידים מהרשות המבצעת ונדרשים ליתן דין וחשבון על פעילותם, ממש בדומה לוועדות הכנסת.
אם לא די בכך, ללשכה נציגים בוועדה לבחירת שופטים וכן בוועדות לבחירת דיינים, שופטים צבאיים, שופטי בית הדין לעבודה ועוד תפקידים שיפוטיים ומעין שיפוטיים.
אשר לוועדת בחירת שופטים, ללשכה שני נציגים בה. באופן הצהרתי, אמורים הנציגים להיות בעלי שיקול דעת עצמאי, אך בפרקטיקה, הם מביאים את עמדת ראש הלשכה, אשר לרוב יוצר את הקואליציה הנדרשת לשם מינויים לתפקיד, שנחשב יוקרתי ביותר. בעולם המעשה, נציגי הלשכה הם שמעניקים לשלושת השופטים בוועדה, ברוב המקרים, את הרוב הדרוש כדי להתגבר על ארבעת הנציגים הנוספים בה – המייצגים את הציבור – חברי הכנסת והשרים.
נוכחות עורכי דין, המופיעים בפני השופטים, ואף אינם נדרשים להפסיק הפרקטיקה שלהם, במסגרת הוועדה – יוצרת פוטנציאל משמעותי למשוא פנים במשפט. לא פעם נתקלו עורכי דין בבא כוח הצד שכנגד, שהוא פעיל בלשכה, המטיל מורא על השופט. הרי, אם לא ייצא אותו עורך דין מרוצה מהדיון – עלול הוא לפגוע בקידומו של אותו שופט. גם שופט הגון ביותר, קשה מאוד שלא יהיה מושפע, ולו בתת מודע, במצב כזה.
הלשכה הוכחה, פעם אחר פעם, כגוף מסואב, כשהשיקולים של נציגיה בוועדה אינם ענייניים כלל ועיקר, ומבוססים על אינטרסים שונים. כך למשל, נבחר ראש הלשכה האחרון על בסיס קולות המגזר הערבי, שהולך ותופס כוח במוסדות הלשכה, ובתמורה – מונו או קודמו שופטים, שנשאו חן בעיני עורכי הדין מאותו מגזר.
גם השיפוט האתי בלשכה, המפעילה מערכת קבילות וכן בתי דין ייעודיים אשר אמורים לדון בעורכי דין שסרחו – נגוע באינטרסים שונים. כך למשל, עורכי דין בתקופת ההתנתקות הועמדו לדין בגין התבטאויות בעלמא נגד המערכת המשפטית שנאמרו על ידם כאנשים פרטיים, ולעומת זאת – עורכי דין אחרים, שהתרשלו או רימו לקוחות – ממשיכים בשלהם.
בהיות הלשכה גוף סטטוטורי, כל עורך דין נדרש להירשם כחבר בה כדי לקבל רישיון והיא אף גובה סכומים לא מבוטלים מחבריה, הן כדמי חבר והן בגין שירותים שונים. עורכי הדין מתלוננים לא פעם, כי אינם יודעים מה נעשה בכספים אלה.
קשה למצוא עורכי דין שיאמרו, כי חשים שמקבלים הגיבוי הנדרש מהלשכה אל מול המערכת השיפוטית או תמורה משמעותית אחרת בגין חברותם בה.
הכוח הרב שנצבר בידי גוף זה אינו ראוי, והוא פועל לא פעם בניגוד לתפיסות ולאינטרסים של עורכי הדין החברים בו. בטור הבא, נפרט מה הצעדים האופרטיביים הנדרשים כדי לתקן את העיוותים הקיימים כתוצאה מפעילותה.
