01
בתחילת השבוע הופנה מסע הציד העונתי כלפי מפקדי החטיבות ביהודה ושומרון. זה התחיל עוד במהלך השבת עם מפקד חטיבת יהודה, אל"מ ישי רוזיליו. במהלך השבת הגיעו אנרכיסטים מהשמאל להשתולל במצפה יאיר שבהר חברון, המשטרה עצרה אותם וכששחררה הם ניסו לבצע פרובוקציה בתוך היישוב. אחד התושבים חסם אותם ברכבו והזעיק את המשטרה, ובינתיים אדם אחד שהיה במקום זרק אבנים על יושבות הרכב. מפקד חטיבת יהודה הגיע למקום אחרי שהאירוע נגמר, ותועד כשהוא משוחח עם התושב שחסם את הכביש ברכבו (בפירוש לא זה שזרק את האבנים שכבר ברח מזמן) – זה הספיק לארגוני השמאל הקיצוני. כמות הארס שנשפכה ברשת כלפיו יכלה לפרנס עשרות מצעדי זעזוע ופושים שחורים באתרי החדשות לו רק הייתה מגיעה מימין. רק לפני שבועיים הוציאו אלמונים גרפיקת מודעה כלפי אלוף הפיקוד, עדינה עשרות מונים ממה שהוטח ברוזיליו על ידי ארגונים גדולים ואנשי ציבור, המודעה הנ"ל אפילו לא הודפסה ולא נתלתה בשום מקום, אבל מצעד הזעזוע תפס כותרות כמעט ליום שלם. שר הביטחון, הרמטכ"ל ואפילו גינוי חריג מהשב"כ: "כוחות הביטחון פועלים במקצועיות, בשילוביות, בממלכתיות ומתוך תחושת שליחות עמוקה, ועלינו להוקיע את הגורמים הקיצוניים אשר פועלים לסדוק ערכים אלו" נאמר בהודעה החריגה של שב"כ על הגרפיקה שלא הודפסה. הודעה חריגה שלא יצאה כלפי עשרות אירועי טרור והסתה בחודשים האחרונים. שלא נדבר על עשרות חברי כנסת ומשפיענים שתפסו טרמפ על הגרפיקה הזו. כולם כאחד נזעקו על הפגיעה בשמו הטוב של הקצין הבכיר.
למען האמת אין לי מושג מי הוציא את הגרפיקה נגד האלוף, אבל העובדה שמדובר באלמוני שלא הזדהה עד עכשיו מלמדת המון על משנה הכבוד שנוהגים המתיישבים בקציני הצבא. את הביקורת, אם ישנה, הם אומרים בדרך כלל בפנים, בכבוד ובחדרי חדרים. אבל זהו משנה כבוד שלא שינה לאף אחד כשהעדר העצום העלה אבק לכל כיוון והסתער על "המתנחלים שפוגעים בקציני צה"ל". אף אחד לרגע לא עצר לחשוב על הפרופורציה. לעורכי האתרים וליועצי הבכירים זה היה נשמע לגמרי סביר.
02
בראשון פורסם בשער עיתון הארץ 'תחקיר' על מפקד חטיבת שומרון, אל"מ רועי צוויג. תחקיר שהוא בית ספר לשנאה ולהנדסת תודעה, לא פחות. הכותרת "מתחת לאפו של המח"ט – אלימות המתנחלים הפכה לשגרה באזור שכם" כשבדיוק כמו בבדיחה המפורסמת "האם מוישה רצח" בשער העיתון ובעמוד 30 בקטן התשובה: "לא", כך גם בהארץ לא הביאו שום נתון אמפירי על אלימות המתנחלים דווקא בתקופת המח"ט, להפך – כל הקצינים שרואיינו שם מספרים שהוא דווקא מטפל בתופעה השולית בהמון תשומת לב. אבל אל תזלזלו כזה מהר בתחקירנים של הארץ, הם חפרו וחפרו ובסוף גילו שבאזכרה השנתית לבני משפחת פוגל, הוא רח"ל אמר במקום שלומדי התורה בישיבת איתמר מפיצים אור. עוד גילו התחקירנים הנמרצים כי המח"ט גם התארח בצימר ביצהר. הנוהג בצה"ל הוא שקצינים לוחמים שסוגרים שבת יכולים מידי פעם להביא את משפחתם לצימר באזור, וגם צוויג בין היתר בחר בצימר של משפחת סוכות ביצהר. בחירה מצוינת אגב ואני מאוד אוביייקטיבי.
כל זה הספיק בשביל ארגון יש דין כדי להנפיק סרטון מיוחד ודרישה להדחת מפקד החטיבה, לקומץ אנשי שמאל קיצוני לכנות אותו בשמות כמו קלגס ובריון, ובעיקר לפוצץ את פיד שמאל ברשתות החברתיות בדרישות לפיטורו.
03
וכמו אצל רוזיליו – קול דממה דקה נשמע. בכירי המדינה לא נחפזו, חיל ורעדה לא אחזה בשב"כ, ואף לא אחד ביקש למצות את הדין עם ארגון יש דין. אפילו דובר צה"ל לא טרח להגן על שמם הטוב. הבחירה לכסח את מפקדי החטיבות היא מרושעת במיוחד. למפקדים אין טוויטר או יכולת להגיב בעצמם להתקפות, אנשים שהשקיעו את כל חייהם הבוגרים בהגנה על ביטחון ישראל הרחק ממשפחתם מוצאים את עצמם בלי יכולת להגיב מול טרור שנועד בכלל לפגוע במתיישבי יהודה ושומרון.
את 'חיית הברזל' שר מאיר אריאל לפני כמעט 30 שנה. הרבה לפני הטוויטר, הסמארטפון ושי ניצן. "גּוֹרֶסֶת, דּוֹרֶסֶת, הוֹרֶסֶת, הוֹדֶקֶת, וּמְשַׁוֶּקֶת אֶת זֶה כְּחֹפֶשׁ דִּבּוּר מוֹצֶצֶת וְיוֹרֶקֶת, מִשְׁתַּמֶּשֶׁת וְזוֹרֶקֶת עֶצֶם לְתַחְקִירְנֵי זְכוּת הַצִּבּוּר קַרְנַיִם שׁוֹלְטוֹת רָחוֹק, עֵינַיִם בְּכָל מָקוֹם, פֶּה לֹא מַפְסִיק לְלַהֵג אוֹמֵר מַה לִּרְצוֹת, מַה לַּחְשֹׁב, מַה לִּהְיוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת וְאֵיךְ לְהִתְנַהֵג" (רישומי פחם 1995).
ואולי יותר גרוע מלגרוס, לדרוס ולהדק, זה נטרול היכולת לחשוב, להיות ולדבר במרחב הציבורי כל משהו שלא מתיישר עם ערכי 'הארץ'.
בתמונה: מח"ט יהודה ישי רוזיליו עם כניסתו לתפקיד
