גליון 511

מיומנה של מטפלת

הילדה התחתנה עם גוי – אל תנתקו איתה את הקשר

ענת גופשטיין

ענת גופשטיין

פסיכותרפיסטית ומנחת הורים

"כל חייה חינכתי את הבת שלי ליהדות, לתורה, ליראת שמיים! אני לא מבין, כיצד זה קרה? איך דווקא היא – הילדה המוצלחת, הילדה הצדיקה שלי – מתבוללת!".
ההורים שחינכו את ילדיהם לתורה וליראת שמיים, מתקשים להבין כיצד הילדה עושה מעשה שלא ייעשה, מתנתקת מההורים, מהמשפחה ומעם ישראל, וכורתת את הענף שעליו הוא יושבת. 
ההורים מבולבלים, חסרי אונים, מתקשים להתמודד עם המציאות המרה. איך קרה שהילדה הקטנה שלהם, שהשקיעו בה כל כך הרבה, הפכה להיות מנוכרת, מורדת, אינה מוכנה להקשיב. איך היא מסוגלת לחצות את כל הקווים האדומים? 
סופת הוריקן עוברת על המשפחה. ההורים נמצאים במערבולת רגשית – קשה להם להכיל רגשות סותרים זה לזה. לכעוס, וגם לאהוב. 
אכן, המציאות במדינת ישראל 2022 מורכבת ביותר. לא קל היום להעביר את המסר לדור הבא. קשה לחנך את הדור הצעיר להבדלה בין יהודי לבין גוי, כאשר הרוח הכללית היא של 'שוויון'. קשה לעמוד יציב ואיתן מול הרוח הפרוגרסיבית המתיוונת, מול המגמה כללית במדינה של טשטוש הזהות המגדרית, הדתית, הלאומית, טשטוש כל זהות שהיא.
הנוער של היום מבולבל ומתקשה למצוא את עצמו. כל מה שהיה מובן מאליו בכל הדורות הקודמים – הועמד כיום בסימן שאלה. בגיל הבגרות, גיל גיבוש הזהות, תופסת החברה הסובבת מקום מרכזי הרבה יותר בתודעת הזהות של המתבגר מאשר משפחת המוצא. 
זהו גיל שבו יש צורך בקשר ובשייכות. והמסר בחוץ הוא שהכול מותר, אין גבול לאהבה, ואיש הישר בעיניו יעשה. זהו מסר ארסי ומתוחכם שמטרתו הרס העם, המדינה, הדת, הלאום, המרכיבים את הזהות שלנו. 
קשה עד מאוד להציב גבול לנוער במדינה שבה נפרצו כל הגבולות האפשריים. אין טוב ורע, אין אסור והכול מותר. לא פלא שהנוער מגיע למקומות קשים, חשוכים ומורכבים. 
ההורים חסרי אונים, מתחננים לעזרה. אך הבת בשלה – היא אינה מוכנה להקשיב, אינה מוכנה לדבר, הולכת כעיוורת אחרי בן-הזוג. היא המירה את זהותה, מכרה את עצמה ואת דתה, והיא מחפשת שייכות במקום זר. חצתה את הקווים.  
אנחנו פוגשים את המקרים הקשים האלו מדי יום, ואנו מבינים שהכול זמני. קשר בין יהודי לבין גוי לרוב לא יחזיק מעמד. הילדות מתנתקות מהמשפחה בגיל צעיר, אך חוזרות פצועות בגיל מבוגר יותר. 
לא תמיד המשפחה מוכנה לסלוח ולחדש את הקשר, והבנות שחוזרות ליהדות נותרות לבד, ללא עורף משפחתי. הן מגדלות את הילדים לבד ונקרעות מבדידות. הילדים אינם מכירים את הסבא ואת הסבתא. בית הדין אומנם קיבל אותן, אבל המשפחה מסרבת למחול.
ואני חייבת לומר כאן מסר להורים: אני מבינה מאוד את הכאב שלכם. אבל נתק לא יועיל במאומה! משפחה זה לכל החיים. מנהיגות ההורים נבחנת דווקא בזמנים קשים.  
תקשורת מקרבת ונבונה מסייעת להילחם על הקשר עם הילד דווקא בזמן סערה. בזמן הזה ההורים נדרשים לאסוף את עצמם, ולחזור לעמדה של השפעה ושל מנהיגות הורית – לאהוב, להתחבר ולעבוד על הקשר. 
כולנו אוהבים לעסוק בקירוב רחוקים, אך בואו נתחיל לקרב את הקרובים לנו. להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם!

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה למעלה